טירוף־המערכות נותן באחרונה אותותיו בכל דפי העיתון.
שוב אין אתה יכול להיות בטוח מי אומר מה ומי עושה מה ולמה.
למשל: אתה קורא מִנשר ש“מצווה היא להוציא מידי האויב הציוני כספים שהוא גוזל מכולנו” ואתה בטוח שאמר זאת הרבי מבלז. לא מניה ולא מקצתיה. מסתבר שזה מִנשר של אש"ף, לשם שינוי.
או למשל: אתה קורא שממשל ארצות הברית חוזר ומצהיר על זכות כל מדינות המזרח התיכון להתקיים. ואתה בטוח שזו פרשנות לתכנית־פאהד, והכוונה לישראל.
אבל – לא. זו פרשנות להצהרות שמיר־שרון והכוונה דווקא לירדן.
או למשל: אתה קורא שבדיון חשוב ביותר בנושא מדיניות חוץ השתתפו ארבעה חברי כנסת. ואתה בטוח, שכרגיל מדובר בוויכוח מדיני במליאה.
אבל – לא. הפעם זה דווקא מתייחס לדיון שנערך בסניף הכנסת ביַמית, בהשתתפות הח"כים המתגוררים בה, כשהנוכחות היא מאה אחוז.