את דפי־היומן, שקטעים מתוכם אנו מפרסמים להלן, קיבלנו מחולה באחד מבתי־החולים בארץ. מטעמים השמורים אתו, ביקש הכותב להישאר בעילום־שם ואף התנה תנאי שלא נגלה את שמו של בית־החולים.
מטעמי אתיקה עיתונאית ורפואית כאחת – נענינו לבקשתו.
יום א' 🔗
היום עבדתי כמה שעות בחדר־המיון. את שִגרת העבודה האפורה שבר הרופא א.ב., שהגיע עם לסת שבורה היישר משולחן הניתוחים.
הגשתי לו עזרה ראשונה והחזרתיו לחדר־הניתוח. הפעם – על תקן של חולה.
יום ג' 🔗
אתמול לא יכולתי לרשום דבר ביומן, אחר שהאחות כופפה לי קשה את יד־ימין.
ביקשתי ממנה כוס מים, אך היא היתה נרגזת – בעקבות קטטה שהיתה לה עם חולה אחר – והוציאה עלי את כל הכעס.
יום ד' 🔗
יום שקט ויפה היום.
אני שוב בחדר המיון. מאז התחילו שוטרים חמושים (לבושים בחלוקים לבנים) לשמור על חדרי־הרופאים, לא הובא אלי אף רופא לטיפול.
אשתו של מי שהיה שכני לחדר, זיכרונו לברכה, באה לקבל את חפציו.
הוזרקה לה זריקה נגד כלבת, אבל לא קרה שום דבר. התברר שהזריקות בארון הוחלפו ובסך־הכול היתה זו זריקה רגילה נגד שפעת.
יום ה' 🔗
היום נקראתי להעיד לפני ועדה שנשלחה אלינו במשותף על־ידי משרד־הבריאות והמכון לקרימינולוגיה של האוניוורסיטה.
יום ו' 🔗
יושב־ראש הוועדה שבדק אותי הרגיע את משפחתי, שבקרוב מאוד אפשר יהיה להסיר את התחבושות מן הפצעים.