חברים יקרים, עיני האומה כולה נשואות אלינו – כך פתח ר' שמחה ארליך את ישיבת־החירום של מרכז המפלגה הליברלית, שכוּנסה בשבת כדי לגשר על פני המחלוקת שנתגלעה בין השרים ברמן ומודעי.
מצפים מאִתנו – המשיך ר' שמחה – שאנו כנבחרי האומה, כנציגיה וכדבּריה נשמש דוּגמה ומופת לבירור תרבותי של חילוקי־דעות בתוכנו, ברוח טובה ובחברוּת.
הריני מוסר את רשות הדיבור לנואם הראשון, השר יצחק מודעי.
השר מודעי, לבוש חליפה תרבותית מהודרת, ניגש בצעדים מדוּדים ושקולים למיקרופון, קד קידה קלה ליושב־ראש ולקהל ופתח בנעימה שקטה, עניינית ותרבותית:
חברים יקרים, אני סבור שהמעשה שעשה ידידי היקר, השר יצחק ברמן, הוא מעשה־נוכלות נפשע, שאין לו אח ורע בתולדות היחסים בין עמיתים. הרשו־נא לי לומר, במלוא הנימוס והתרבות, שיורשי בתפקיד הוא נוכל, שקרן, שפל, נבזה ומנוּול.
תודה, כבוד היושב־ראש, סיים השר כשחיוך רחב שפוך על פניו.
אבקש עתה לדוכן את השר ברמן – הזמין ר' שמחה את הבר־פלוגתא של השר מודעי.
השר יצחק ברמן, לבוש חליפה הדורה ותרבותית כמוהו כנואם שקדם לו, קד אף הוא קידה מנומסת ליושב־ראש ולקהל – ואמר:
חברים, הקשבתי קשב רב לדבריו המטופשים של חברי ועמיתי היקר השר יצחק מודעי.
הרשו־נא לי במלוא התרבות והנימוס לומר כאן שקודמי בתפקיד הוא אינדיווידואום מופרע, קשקשן חסר־תקנה…
כאן הפסיק אותו היושב־ראש וביקש לחזור בו מן הביטוי הבלתי־פרלמנטארי “אינדיווידואום”. אין צורך לומר שהשר ברמן, הידוע בנימוסיו הטובים, נענה בחפץ־לב.
אחר המשיך: אומר איפוא, כי ידידי ועמיתי היקר, השר מודעי, הוא בן־אדם מופרע, קשקשן, שוטה, כסיל, ברנש צר־אופק, חסר־בינה, מוח עקום ובלתי־מאוזן, רפוי־שׂכל, אך עם זאת אינני פטור מלציין שיש רגעים שהצלילוּת חוזרת אליו וברגעים אלה אין שני לו לנועם ולאצילות. תודה.
האם רוצה השר מודעי להוסיף משהו? – שאל ר' שמחה בנעימה תרבותית.
השר מודעי ניגש שוב למיקרופון, כִּחכּח בגרונו ואמר: כבוד היושב־ראש, דומני שכבר בדברי הקודמים הגדרתי את אופיו הדיקדנטי של עמיתי ואיש־ריבי היקר. אולי להשלמת התמונה אוסיף רק שהוא דג קר, חסר־רגשות, נער־שעשועים שאוהב חיים נוחים, עצלן, ריקא, פוחז, בוגד־בגד־בוגדים בחבריו, נבזה…
– “נבזה” כבר אמרת קודם – הפסיקו היושב־ראש – ונראה לי שאין מקום בוויכוח תרבותי לחזור פעמיים על אותם נימוקים…
*
הוויכוח בין שני השרים נמשך שעה ארוכה ולעת ערב ביטא היושב־ראש ר' שמחה ארליך את רחשי־לבם של כל הנוכחים, כאשר אמר בדברי־הסיכום שלו, שמעולם עוד לא היתה המפלגה הליברלית מאוחדת ומלוכדת כל כך, ומעולם לא נערך בה בירור אידיאולוגי נוקב כל כך ובאווירה תרבותית כל כך.