האסטרונאוט היהודי הראשון בחלל היה בוריס ואלנטינוביץ' וולינוב, קברניטה של החללית הסובייטית “סויוז 5” אשר ביצעה בינואר 1969 תמרון התחברות עם החללית “סויוז 4”. הסובייטים לא הודיעו כי וולינוב יהודי, אבל רמזו על כך במחדל: במקרים קודמים, ביחס לאסטרונאוטים ששוגרו לפני וולינוב, נהגה ברית-המועצות לפרסם את הלאום בין שאר הפרטים האישיים שלהם. אצל וולינוב היא לא עשתה כזאת… אסמכתא ברורה יותר ליהדותו היא שם אמו, רופאה בפנסיה – על האב לא נאמר דבר – הנקראת עוגניה ישראלובנה (הניה בת ישראל).

כאשר נתפרסם בעולם דבר יהדותו של וולינוב, לא באה כל הכחשה סובייטית. אבל בתוך ברית-המועצות לא נתפרסמה על כך מלה וחצי-מלה והנושא לא הוזכר שם בשום צורה.

ארצות-הברית לא שיגרה עד כה טייס-חלל יהודי. אבל דווקא שם מדברים על הנושא, גם בהלצה וגם בכובד-ראש. מעשיה יהודית-אמריקנית טיפוסית מספרת על טיסת חלל מאויישת בשלושה אסטרונאוטים: פרוטסטנטי, קאתולי ויהודי. על סיפונה של אניית החילוץ המתינו להם כוהני-הדת הצבאיים שלהם לקבל פניהם עם תום שליחותם. הפרוטסטנט והקאתולי יצאו מן החללית רגועים ומאוששים, ואילו היהודי היה עייף וסחוט. מששאל אותו הרב הצבאי לפשר הדבר, הסביר: “זה היה סיוט. שחרית-מנחה-מעריב, שחרית-מנחה-מעריב, שחרית-מנחה-מעריב, אפשר היה להשתגע…”

צחוק צחוק, אבל הרבנים עוסקים בבעיה הזאת בכל הרצינות. טייס של חללית הסובבת במסלול משווני רואה את השמש זורחת ושוקעת במחזורים של תשעים דקות. האם יהיה עליו להניח תפילין כל תשעים דקות ולהתפלל שחרית, מנחה ומעריב בכל מחזור של תשעים דקות? תנוח דעתו של כל מועמד דתי לטיסת חלל: הרבנים שדנו בדבר הגיעו למסקנה, כי צריך לומר כל תפילה רק פעם אחת ביממה.

כתבי-עת אורתודוקסיים בארצות-הברית (וגם כנס התורה-שבעל-פה שנערך בישראל לפני שנים אחדות) עסקו בכובד-ראש בבעיות ההלכה המתעוררות בעידן טיסות החלל וכיבוש הירח. את בעיות ההלכה עלי-אדמה כבר פתרו, כידוע. סוף-סוף לא יתכן, כי אסטרונאוט יהודי ימצא את עצמו על הירח בלי הנחיות ברורות מתי עליו לשמור שבת, למשל.

עלי-אדמות הבעיה פשוטה. שומרים שבת אחת לשבעה ימים, בין שקיעת חמה לבין דמדומי השקיעה שלמחרת היום. אבל מה יעשה יהודי טוב שישהה בתחנה אשר תקום על הירח, והוא יראה את השמש שוקעת רק אחת לחודש? האם דין שקיעה כדין שקיעה ועליו לשמור במקרה זה על שבת-של-חודש, אחת לשבעה חדשים?

ואם יימצא באותה טיסת חלל סביב כדור-הארץ, שבה יראה את השקיעה כל תשעים דקות, האם עליו לקיים שבת-של-שעה וחצי, אחת ל-630 דקות?

ומה יהיה על היהודי הדתי שישתתף במשלחת-חקר בסיור בין-כוכבי? הוא לא יראה את השמש כלל, לא בזריחתה ולא בשקיעתה. האם יוותר על קדושת השבת?

בעיות קשות, בעיות מורכבות, ובעיקר – דחופות. אל דאגה, לא מזניחים אותן.

עוד בשנת 1965 ניתח ד“ר עזריאל רוזנפלד בעיות אלה ביסודיות, בירחון האורתודוקסי “טרידישאן”. ד”ר רוזנפלד הוא בלי ספק בר-סמכא מובהק, כי הוסמך לרבנות על-ידי “ישיבה יוּניברסיטי” ומשמש פרופסור-חוקר במכון המדעי למחשבים באוניברסיטות מארילאנד. אחרי דיון בכמה אפשרויות הגיע ד"ר רוזנפלד למסקנה המקובלת עכשיו על רוב הרבנים המתעניינים בנושא, כי אין כל דרך לקיים את המצוות הקשורות בזמן על פי לוח חלל או לוח בין-כוכבי. האסטרונאוט היהודי המקדש מסורת – ובבוא היום, התייר היהודי הדתי – יצטרך לקיים את המצוות הקשורות בזמן על פי לוח שתכולתו באיזור כלשהו על פני כדור-הארץ.

אני מלאה הערצה למבט רחוק-הטווח של הרבנים העוסקים בסוגיה זו. זה בכל אופן תרגיל אינטלקטואלי חשוב, לפי מיטב המסורת התלמודית. הוא גם מראה על הבנה שצריך לצעוד עם הזמן ואכן רבנים בארה"ב נותנים דעתם גם על בעיות מעשיות יותר, מתוך מאמץ לנסות ולהעלות להן פתרון.

קשה לומר, כי בישראל נעשה מאמץ דומה. אצלנו, בדרך כלל, רוב הרבנים משקיעים מאמץ לשכנע אותנו שאפשר לחיות עם הבעיות, ולא שאפשר לפתור אותן.

לכן יתכן בהחלט שאסטרונאוט יהודי שומר מסורת ייצא לדרכו מצוייד בכל פסקי הפוסקים איך לפתור את בעיות ההלכה על הירח. אבל בשובו לכדור הארץ, במיוחד לישראל, בעיות ההלכה יוסיפו ללוותו בלי פתרון.

בין כך ובין כך, להתראות על הירח.