בבוא הבשורה כי מת ניקאלאי, ואלכסנדר השני עלה על כסא רוסיא, וקול השלום נשמע בארץ, לבשו היהודים גיל, וכלם נבאו כי הגיעו ימים טובים לישראל, וגם העמים האחרים ששו מאד, וכלם חשו בנפשם כי אחרי מפלת רוסיא תחל תקופה חדשה בהנהגת הממשלה, ובאמת שנה המצב לטוב, עד אשר באה הבשורה לחופש האכרים מתחת עול אדוניהם הקשים, 21 מילליאן נפש עבדים נענים ונדכאים יצאו לחרות, ועל ידי זה גדלה גם תקות היהודים, כי רוח החופש גם עדיהם תגיע. כלם הבינו כי נחוץ היה אומץ לב לעמוד נגד זרם “הפריצים” האדונים הקשים אשר חשבו את עבדיהם לקנין כספם אשר עבדו את אדמתם וכל עבודתם בבית חנם אין כסף, וחפש העבדים הלם את ראשם, וביחוד הפריצים הפולאנים, ואחרי אשר הממשלה החלה לדכא גם את רוחם וחפשם, כי אסרה לקחת את מטבעותיהם, ותבטל גם את המיניסטעריום הפולאני בווארשא, ומסבות אלה התגודדו ויקראו למרד, כאשר אספר הלאה: