לוגו
בֵּין הַהֲדָסִים נָשְׁבָה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

אל אבון ואל יוסף בן מגנון


בֵּין הַהֲדָסִים נָשְׁבָה רוּחֵנוּ / אוֹנָשְׂאָה לָנוּ שְׁלוֹם אַחֵינוּ,

אוֹעַל פְּנֵי אָבוּן וְיוֹסֵף עָבְרָה / כִּי אַחֲרֵי מוֹת שׁוֹבְבָה רוּחֵנוּ?

פָּנִים אֲשֶׁר פָּנוּ וְהוֹדֵי תָאֳרָם / יִתְיַצְּבוּ מֵעֵת לְעֵת נִכְחֵנוּ,

נִתְאַב לְמַרְאֵיהֶם וְהֵמָּה שֹׁכְנֵי / חַדְרֵי צְלָעֵינוּ וּבִנְתָחֵינוּ.

חַדְרֵי סְעִפִּים הֵם, וְאִם נַטִּיף נְעִים / זִכְרָם כְּמָטָר יַעֲרֹף לִקְחֵנוּ,

אוֹ נָסְעוּ – אוֹרָם יְפִיצוּן לַהֲדֹף / אֹפֶל יְסֻבֵּנוּ וְיִקָּחֵנוּ,

אוֹ נָדְדוּ – זִכְרָם כְּנַחַל צוּף דְּבַשׁ / בֵּינוֹת לְשׁוֹנֵנוּ וּמַלְקוֹחֵינוּ,

אוֹ רָחֲקוּ – הֵן לִרְגָעִים שָׁלְחוּ / רֵַיחַ בְּשָׂמֵינוּ וְיֵין רִקְחֵנוּ.

נָעַם בְּשִׁיר מִכְתַּב יְדֵיהֶם מִנְּעִים / רֵיחַ כְּפָרֵינוּ וְתַפּוּחֵינוּ.

הוּחַק שְׁמָם עַל גַּב לְבָבֵנוּ וְלֹא / עַל סַף שְׁעָרֵינוּ וּבִפְתָחֵינוּ,

אַךְ עַל־חֲזוֹת בִּלְתִּי פְנֵיהֶם הַזְּמָן / תָּמִיד יְרִיבֵנוּ וְיוֹכִיחֵנוּ.

אֵיךְ נֶחֱרַד מֵאַף בְּנוֹת יָמִים – וְהֵם / מִסְעָד לְנַפְשֵׁנוּ וּמִבְטָחֵנוּ;

אוֹ נִפְחֲדָה מִשֹּׁד – וְשַׂמְנוּ מֹעֲצוֹת / שִׂכְלָם כְּקַרְשֵׁנוּ וְכִבְרִיחֵנוּ.

שִׂכְלָם יְנַהְלֵנוּ עֲלֵי מֵי בִין וְתֹם / וּבְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְאַט יַנְחֵנוּ.

לֹא רָם גְּאוֹן מִזְרָח עֲלֵי מַעְרָב עֲדֵי / דָרְכוּ כְּכוֹכָבִים בְּמִזְרָחֵנוּ.

שַׁרְנוּ בְעֵין לֵבָב בְּנֵי חֶסֶד וְתֹם / מֵהֶם שְׁלָלֵנוּ וּמַלְקוֹחֵנוּ,

נִגְאֶה עֲלֵי יָמִים בְּאַהְבָתָם, אֲבָל / פֵּרוּד בְּקִרְבֵּנוּ מְאֹד יַשְׁחֵנוּ.

קָצְרוּ נְפָשִׁים מִנְּשֹׂא אוֹתוֹ, וְלוּ / כֹּחַ אֲבָנִים יִהְיֶה כֹחֵנוּ.

מַה־לַּזְּמָן יַכְאִיב וְיָדָיו יַחְבְּשׁוּן, / יַפְרִיד וְגַם יַצְמִיד וְיִשְׁכָּחֵַנוּ.

שָׂם קֵץ לְכָל תִּכְלָה בְתֵבֵל מִלְּבַד / קִבּוּץ נְדוֹדֵנוּ וּמַדּוּחֵנוּ.

נִשֹּׁם בְּלִי רֵעַ, וְאִם אָח נַחֲמֹד / לִהְיוֹת מְנוּסֵנוּ – יְהִי פַחֵנוּ,

עַד נֶאֱנֹק דּוּמָם, וְאִם עֵת נֹאמְרָה / עִם רַעֲיוֹנֵנוּ יְהִי שִׂיחֵנוּ.

יִבְכּוּ בְּנֵי פֵרוּד בְּמֵי עַיִן וְנַ/זִּיל עַל לְבוּשֵׁנוּ וְיֵז נִצְחֵנוּ.

יָבְשׁוּ עֲצָמֵנוּ, וּמִי יִתֵּן רְבִיב / חֶבְרָה יְהִי נוֹזֵל לְהַפְרִיחֵנוּ.

כִּי כָל רְגָעֵינוּ לְאֹרֶךְ הַנְּדֹד / שָׁנִים, וְשָׁנֵינוּ כְמוֹ נִצְחֵנוּ.

מִי יֵדְעָה אִם יֵשׁ בְּמַצְפּוּן הַזְּמָן / עוֹד עַל שְׁדֵי חֶבְרָה לְהַבְטִיחֵנוּ,

אוֹ אִם יְבוֹשֵׁשׁ מִלְּחַדֵּשׁ אֶת־יְמֵי / נֹעַם וְלָשִׁיב אֶת־יְמֵי נוּחֵנוּ.

נִסַּע וְנֵלֵךְ אֶל מְעוֹנֵיהֶם וְאֶת־ / זִכְרָם נְשַׁו צֵדָּה עֲלֵי אָרְחֵנוּ.