כַּאֲשֶׁר מֵי הַנָּהָר נִקְוִים

בַּמִּדְרוֹנִים אֶל הֶעָרוּץ –

הֵם אֵינָם פּוֹחֲדִים לאֹבַד

הַרְחֵק בְּתוֹך יָם לֹא־הֵם.

כַּאֲשֶׁר הַדָּם מַתְחִיל לָרוּץ

בַּאֲפֵלוֹת אֶל אֲפֵלוֹת –

הוּא פּוֹחֵד לאֹבַד

הַרְחֵק בְּקִפָּאוֹן לֹא‏־הוּא.

הָאֹמֶץ לֹא נִבְרָא לְמָסְרוֹ

בְּמֲתְּנַת זִוּוּגִים;

הוּא חִדָּלוֹן מִתְעוֹרֵר אֶל זְרִימָה,

אֶל שִׂמְחַת הִתְהַוּוּת.