את עונת הענבים התחלנו השנה באופן משביע רצון. המשקים שפּתחו את העונה הוציאו את ענביהם בדאגה להצלחה בשוק. ביררוּם כראוי וארזום יפה; אולם בשבוע האחרון, עם סיום העונה בשביל המשקים שפתחוה (גוש עין־חרוד), ירב מיום ליום הזלזול גם בבירור הענבים וגם באריזתם. ודוגמאות:

1) בתיבות “סולטנינה” שנמכרו במחיר של 600 מיל נמצא גם “שסלה” ועוד (בשתי תיבות, בהספקה של שלושה ימים, בחנות תנובה שברחוב אחד־העם אשר אנו קונים שם).

2) בתיבות “תמר” מעורב “סֶרַבנט” גרוע ודומה לו (ארבע פעמים במשך השבוע האחרון באותה החנות).

3) ה“המבורגי”, במשך השבוע האחרון, צבעוֹ מכוער והגרגרים רכים כנבוּלים (אינם ראויים להירשם אף בסוג “ב”).

ומובן, שכתוצאה מזה הולכים המחירים ויורדים מיום ליום, וכל פרסום בפלאקאט לא יועיל, כי הפרסום על־ידי הענבים עצמם הנו המכריע ביותר.

והנה את התנהגותם של המשקים מוציאי הענבים האלה עצמם, אין אמנם להצדיק, אך אפשר להבינה: הם את ענביהם הם הוציאו כבר לשוק ולא איכפת להם אם “אחריהם המבול”… ואולם אין להבין בשום אופן איך הרשו את ההתנהגות הזאת ועד האירגון של הכורמים עם המפקח המיוחד שמונה לכך השנה, ואיך לא הגיבו על זה העובדים במחלקות ביע“ף שב”תנובות". הן נתקבלה על זה החלטה מפורשת בפגישת האירגון ועל הכורמים היה להגשימה: כי כל פרי אשר אינו מתאים מאיזה צד שהוא לדרגתו (בנידון זה דרגה “א”), צריך לקבל בחזרה מן הקונים ולהחזיר למשק. והמוכרים בתנובה צריכים סוף־סוף לחדול מלהרוס את השוק בכללו בזה, שהם חסים על חלק של משקים ואינם מחזירים להם את התוצרת אשר אינה מתאימה לדרגתה.

ובפירוש, לקבל בחזרה מן הקונים את התוצרת אשר נתקבלה מן המשקים בתור תוצרת סוג “א” ואין היא מתאימה לציון זה, ולהחזיר תוצרת כזו למשקים; אך בשום אופן לא להשאיר אותה אצל הקונים על־ידי הורדת המחיר עליה. יען כי פעולה זו היא ההורסת את השוק בכללו ומחנכת לרע את המשקים.

אב, תרצ"ג (1933)