אשר לסגנוני בכללו, הרי הח' – – אינו הראשון, ובודאי לא יהיה עוד האחרון, למחות נגדו ולחשוב שאני מגדיש בו את הסאה או אף שזה אצלי ענין של מליצה סתם. ואולם עוד מיום כתבי את מאמרי הראשון ב“המליץ” ועד היום, זה כשלושים וחמש שנים, כותב אני בסגנון זה, סגנון בוטה ומבטא בדיוק את אשר אני רואה, בעיני אני כמובן, ולא בעיני זולתי. “שפת חלקות” לא ידעתי עד עכשיו ולא אדענה גם להבא, ואף מליצות סתם שנאה נפשי. “מליצות” הרי הן רק שעשוע מלים, ואני נוהג, להיפך, להשתמש במלים הבוטות ביותר בבטאן בדיוק נמרץ את הגיגי. ואם בחוברת תרצ"ב היה אולי הסגנון חריף במידה גדושה ביותר, הרי אין לשכוח שזה בא אחרי “השחתת מלים” (פחות חריפות) לשוא במשך שנים אחדות, ועד מתי?!
ובעצם לענין הנידון, הרי במה שכתבתי על העָיפים לא הגזמתי – לדעתי כמובן – בכלום, אף בתג אחד; ואני מוכן לחזור על כל מה שכתבתי שם באותם הביטויים ממש.
ענף הלול הנו הפּרוע ביותר מכל הענפים אשר במשקינו, ולא באשמת האקלים או חוסר חוקרים ונסיונות, אלא באשמת הלוּלָנים ומדריכיהם. כי הנה בענף הרפת הרי הגיעו הרפתנים ומדריכיהם להישגים גדולים ביחס, למרות זה שעל כל שנה הנחוצה למחקרים ונסיונות בלוּל נחוצות שלוש, ארבע וחמש שנים למחקרים ונסיונות ברפת. ואולם הרפתנים שלנו ומדריכיהם השקיעו את עצמם מלכתחלה ועד היום במחקר המקצועי בלבד, ולכך עשו חיל רב. תחת שהלוּלנים ומדריכיהם שקועים כל השנים ב“מחקר האחוזים בתנובה”.
הח' – – מקשה גם ממה שנכתב בחוברת תר“ץ, כי “שימור הביצים בקירור לא ישתלם” על מה שנכתב בתרצ”ב לאמור: “חקרנו ומצאנו וכו'”. ואולם הן שלוש שנים מפסיקות באמצע. ודוקא במשך שלוש השנים האלה חלו שינויים רבים מאוד בארץ בתנאי השימור (בתי־הקירוּר המודרניים נפתחו אחרי זה) ומחירי התוצרת, והכי לא היינו צריכים לחקור כלום במשך שלוש השנים האלה, אלא להחזיק בעקיבות במשפט שהוצא בתר“ץ לפי התנאים אז?! ומהו, בכן, העוול, אם “חקרנו ומצאנו” בתרצ”ב, שהתנאים מאַפשרים שימור שיהיה כדאי לענף? אתמהה!…
ובסיכום: אני מצטער עד למאוד לא על הביטויים הבוטים, שהשתמשתי בהם עד כה בכל ההזדמנויות בעל־פה ובכתב נגד הלוּלנים ומדריכיהם (ואף נגד כיוונים אחרים בתנובה), יען כי אני מוצא, שלא הגזמתי ולא הפרזתי בכל זה אף כקוצו של יוד. אך מצטער אני במאוד מאוד, שלאנשינו ישנו עור רכרך מאוד כדי להיפּגע ולראות עלבון לעצמם מביטויים נכונים אך בוטים, ולעומת זה הרי עור־התוף ש אזניהם הנו קשה קצור לבלי קלוט דבר במשך שנים. דבר זה מעורר מחשבות נוגות עד מאוד בנוגע לאפשרויות התקדמותנו בתנובה.
אלול תרצ"ג (1933)