טוֹב לִבְרֹחַ הֶרָה.
קַל לִפְרֹחַ פֶּרַע.
אוֹי לִי כִּי נָקֵל הוּא נוּעַ וְחָמוֹד.
אֲבָל הֵם אָבִינוּ
צַמַּרְתָּם הִרְכִּינוּ
תֵּן לָהֶם לָנוּחַ כִּי כָּבְדוּ מְאֹד.
כִּי חָכְמוּ לָשׂבַע
וּשְׁכוּרֵי מִגֹּבַהּ
בָּזוּ לְקֹהֶלֶת נָסוּ מֵאִיּוֹב.
תֵּן לָהֶם אָבִינוּ
הִתְוַדּוֹת: עָוִינוּ…
לְהַבִּיט רַק פְּנִימָה
וְלִגְמֹר: כִּי טוֹב!