לְקַרְנֵי הַשַּׁחַר הָרַךְ הַמְרַצְּדִים וּמְחוֹנְִנים

דְּשָׁאִים עֲיֵפִים בִּשְׁחוֹר שֶׁפֶל רוֹגְעִים,

וּמְנַשְּׁקִים וּנְמוֹגִים,

דִּמִיתִיכֶם קְבָרִים רִאשׁוֹנִים

אֶל נִקְרוֹת הַצּוּרִים, לְצִלְלֵי הַמְּחִלּוֹת,

שָׁם נִצַּחְתֶּם בַּדְּמִי וּבַחֲשֵׁכָה,

בְּרֶגֶשׁ נְהַלֵּכָה,

נִפְקָדְכֶם בְּשִׁפְעַת דְּמָעוֹת חַמּוֹת וּתְפִלּוֹת.

הָיָה לֵיל סַעַר אָיֹם, חֶרְדַּת לֵיל.

נָדַמּוּ הַלְּבָבוֹת מֵעֲרוֹג וּמִשִּׁיר, וְאֵל

מָנַע קֶרֶן נֹגַהּ בּוֹדֶדֶת.

שָׁכַח אִישׁ תְּפִלַּת נַפְשׁוֹ וּמוֹרֶשֶׁת אָבִיו

אֶת קוֹלוֹת אֱלֹהִים חַיִּים וְאוֹתוֹת הָאָבִיב

וְאֶת הַמּוֹלֶדֶת.

וַתָּקוּמוּ, הַגֵּאִים, וּבְזַעַף מִשְׁבָּרִים

עֲבַרְתֶּם לְאֶרֶץ הָאָבוֹת

לִבְרוֹא אוֹר חַיִּים וּלְהַפְרוֹת הַלְּבָבוֹת.

לֹא שַׁדְמוֹת תְּנוּבָה מְצָאתֶם – רַק תִּלִּים וּקְבָרִים…

וַתִּזְכְּרוּ אֲחֵיכֶם הָאוֹבְדִים וְכָלִים,

וַתַּשְׁקוּ הַתְּלָמִים אֶת דִּמְכֶם וְדִמְעַתְכֶם

וּמַשָּׂא לִבְּכֶם: שַׁאֲבוּ אוֹבְדִים – וּתְחִי נִשְׁמַתְכֶם! – –

וַתִּפְּלוּ חֲלָלִים.

הוֹי קְבָרִים חֲבִיבִים, קְבָרִים יְקָרִים!

לֹא יֹאבַד, לֹא יִמַּח קִרְבֵּנוּ זִכְרוֹנְכֶם

אַהֲבַתְכֶם הָרַבָּה וְאוֹנְכֶם.

וְעֵת נִקָּבֵץ כֻּלָּנוּ, וְעַל רָאשֵי הֶהָרִים

נִשְׁתֶּה שֶׁמֶשׁ, נִזְכֹּר מְנַת חַיֵּי רְעֵבִים וְזָרִים –

אָז נִשָּׂא אֶת שִׁמְכֶם, וְלַנִּקְרוֹת וְלַמְּחִלּוֹת,

שָׁם נִצַּחְתֶּם בַּדְּמִי וּבַחֲשֵׁכָה,

בְּרֶגֶשׁ נְהַלֵּכָה,

נִכְרָעָה, נִשְׁטָפְכֶם נְגֹהוֹת וּתְפִלּוֹת.