אַרְצִי וְהָיְתָה כְּשׁוֹשַן־זִיו פּוֹרֵחַ

מֻכָּה רַךְ בַּסְּעָרָה, כַּעֲנָנָה

שְׁטוּפַת אֵימֵי־חֵן בְּעֶדְיֵי אַרְגְּמָנָהּ.

לִמְדוּרוֹת־אֵשׁ הוֹמִיּוֹת דּוֹמָה אַרְצִי לִצְבִי

מֻדָּח, כְּקֶשֶת־יֹפִי, בֵּין הַרְרֵי רוֹם וּדְמִי.

הִשִּׂיגוּהוּ רוֹדְפָיו, אַךְ הוּא אֶת יָפְיוֹ יִשָּׂא

לַמֶּרְחַקִּים, שָׁם שֶׁמֶשׁ־זָהָב תִּפְרֹשׂ נִסָּהּ.

כַּאֲרִי בִּשְׁכִינַת־עֻזֵּךְ כֵּן תִּגָּלִי,

לְפֵשֶׁר חֲלוֹמוֹת דּוֹר וָדוֹר תִּשְׁאָלִי.

קְפוּאֵי־יָגוֹן בְּשַׁלְהַבְתֵּךְ נַעֲמֹדָה

לְפִצְעֵי־תְהִלָּתֵךְ נִשְׁתַּחֲוֶה, נִקֹּדָה.