בִּבְלוֹאֵי אֳהָלִים, בְּטַחַב הַמְּחִלּוֹת
יָשְׁבוּ רִאשׁוֹנֵי הָעוֹלִים,
וַתִּרְעַד תְּפִלָּתָם עַל מַעֲנִיּוֹת שָׂדָם
וּרְגָבִים אֶת חֹם דִּמְעָם בּוֹלְעִים.
חֳלָאִים הֳשִׂימוּם. הַקְּבָרִים יִרְבָּיוּן…
כָּלִים בִּנְשִׁיַּת הַדְּמָמָה…
רַבִּי אַיְזִיק עוֹד נוֹתַר מִקְּהַל הָרִאשׁוֹנִים
דָּבֵק עֲרִירִי בַּשְּׁמָמָה.
עִם שַׁחַר יְהַלֵּךְ לְאִטּוֹ בַּמִּשְׁעוֹל
אֶל גִּבְעַת הַקְּבָרִים הַלְּבָנָה.
בְּלֵאוּת מַבָּטָיו, בְּהֵדֵי צְעָדָיו
מְרַחֲפָה הַזִּקְנָה כַּעֲנָנָה.
הַגִּבְעָה לוֹ קוֹרְאָה. שְׁלֹשָה עָשָׂר בָּנָיו
וּנְכָדַיו מְחַכִּים לוֹ בְּתִלָּם.
שִׁכְּלָתַם קַדַּחַת אֲיֻמָּה בְּלִי הֶרֶף…
כְּבָר עָלוּ עֲשָׂבִים עַל שְׁבִילָם…
עַל אַחֲרוֹן הַקְּבָרִים יַעֲמֹד רַבִּי אַיְזִיק
נִשְׁעָן עַל מַקְּלוֹ בִּדְמָמָה.
כְּמוֹ יִרְאֶה בְּחָזוֹן יַלְדוּתוֹ הָרְחוֹקָה,
כְּמוֹ יִשְׁמַע שִׁיר לֵב, מְעוּף נְשָׁמָה…
פֹּה רִבְקָה’לִי טְמוּנָה, נֶכְדָּתוֹ הַקְּטַנָּה,
אוֹר זְקֻנָיו, נִחוּמָיו בְּשֵׂיבָה,
יוֹם יוֹם יִזְכְּרֶנָּה וְרָאָה גִּיל רֹאשָׁהּ
וְשָׁמַע אֶת צְחוֹק הַשּׁוֹבֵבָה.
אָז בַּלֵּילוֹת, בְּקָרְאוֹ אַט: “צִיּוֹן מַר תִּבְכֶּה”…
וִירַוֶּה הַצְּלָלִים בִּנְכָאָיו,
אָז תָּקוּם וְיָשְׁבָה עַל בִּרְכָּיו, וּמָרְטָה
אֶת זְקָנוֹ וּמָחֲתָה אֶת דְּמָעָיו.
"הַלַיְלָה חָלַמְתִּי, כִּי בָא הַמָּשִׁיחַ – – "
בַּדְּמִי צִלְצֵל קוֹל הַשּׁוֹבֵבָה.
“לֹא תִבְכֶּה עוֹד, סָבָא, כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ?”
מַה אִמְּצָה אֶל לֵב, מָה אֲהֵבָהּ!
אָז נָגַהּ אוֹר וְנִחֲמוֹ עַל מַחֲנֵה עוֹלָלָיו
שֶׁהִפִּיל הַמָּוֶת וּגְזָלָם.
אַךְ גַּם אוֹתָהּ שָׁכַל… וַיִּכְבּוּ נִחוּמָיו…
וְעַל קִבְרָהּ פֹּה יֶהְגֶּה וְחָלַם…