לֹא נַרְקִיסִים, אַף לֹא
כַּלָּנִיּוֹת יָפוֹת:
עַל רֹאשׁ הַסֶָלַע שָׁם
אֶקְטֹוף לִי רַקָּפוֹת.
– "רַקֶּפֶת, לָמָּה זֶה
הָפוּךְ פִּרְחֵךְ הָרַךְ?"
– אֶשְׁמֹר אֶת אַבְקָתִי
מֵאֵגֶל גֶּשֶׁם לַח.
– "הַגִּידִי, צִיצַת־חֵן
רַקֶּפֶת קְטַנָּה,
אֵיכָה תִּנְוִי בַּצּוּר
שָׂשָׂה רַעֲנַנָּה?"
– בְּתוֹךְ הַצּוּר לִבִּי,
פֹּה מִשְׁכָּנִי שָׁלֵו;
אִינַק פֹּה לְשַׁדִּי,
אֶגְדַּל וַאֲלַבְלֵב.
– "הִנֵּה אֶקְטֹף פִּרְחֵךְ,
אָשִׂים אוֹתוֹ בַּזֵּר".
– לָכֵן בְּרֹאשׁ צוּרִים
גָּבֹהַּ אֶסְתַּתֵּר.
– "הִנֵּה עָלִיתִי צוּר
וּכְבָר פִּרְחֵךְ בַּזֵּר".
– קָחֵהוּ נָא: בְּעוֹד
יָמִים יִפְרַח אַחֵר.