מַה יִהְיוּ חֲלוֹמוֹתָם שֶׁל כּוֹתְבֵי מֶחָאוֹת
מְכַתְּבֵי עָמָל, שְׁקָרִים וּכְזָבִים;
הִתְכַּבְּדוּ מְכֻבָּדִים בְּבָתֵּי מָחֳרָאוֹת
לִסְתֹּם פִּיּוֹת חֲלוּלִים נְקָבִים…
כִּי אֵין לָכֶם חֵלֶק בֶּאֱמֶת לְדֵעָה
כִּתְבוּ וְחִתְמוּ עַל קֶרֶן-הַצְּבִי;
שִׂימוּ מִבְטַחֲכֶם בְּבֶן-אָדָם תּוֹלֵעָה,
וַאֲנִי בְּאֵל חָי – אֲדֹנָי לִי.
מַה יִהְיוּ חֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל בַּעַל “הַצְּבִי”?
צְבִי מֻדָּח מִבִּקְעָה לַשְּׁדֵמָה;
אַחַר שֶׁבַע שָנִים יִהְיֶה לִכְוִי,
כְּוִי, סָפֵק חַיָּה – סָפֵק בְּהֵמָה…
מִכְּוִי לְצָבוֹעַ, מִצָּבוֹע לָעַיִט,
וּמֵעַיִט לְהוֹלֵךְ עַל גָחוֹן;
עֲצָמוֹת וְגִידִים עִם עֲשַׂבִּים וְצָיִד,
בְּשִׁנֵּי בַרְזֶל לִטְחֹן טָחֹן…
מַה יִהְיוּ חֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל הָאָדוֹן –…ד
הַשּׁוֹתֶה דַּם יִשְׂרָאֵל כַּמָּיִם?
כִּי עַיִן בַּל תִּרְאֶה, וּבַל יַגִּיד הָעֵד
מַעֲשָׂיו תַּחַת תַּנּוּר וְכִירָיִםּ…
כִּי כָּל גַּן נָעוּל רַק לְפָנָיו פָּתוּח
מַיִם גְּנוּבִים שְׂפָתָיו תַּמְתֵּקְנָה;
וְּבנוֹת יִשְׂרָאֵל – בְּנוֹחַ עָלָיו הָרוּחַ
בְּמָחוֹל תֵּצֶאנָה, סְבִיבָיו תְּשַׂחֵקְנָה…
מַה יִהְיוּ חֲלוֹמוֹתָם שֶׁל מְנַהֲלֵי הַמּוֹשָׁבוֹת
הַמּוֹצְצִים דַּם עַמִּי כַּפַּרְעוֹשִׁים;
לְהָקִים כִּסְאָם עֲלֵי חָרְבוֹת הַלְּבָבוֹת
לֶאֱסֹף בְּחָפְנֵיהֶם כֶּסֶף עֲנוּשִׁים…
כִּי בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל רַק לָמוֹ עֲבָדִים
וְּבְנוֹת עַמִּי רַקָּחוֹת, שְׁפָחוֹת;
כִּי גוֹרַל בְּנֵי עַמִּי לִהְיוֹת מְשֻעְבָּדִים
כְּכִנּוֹר בְּאָזְנָם קוֹל אֲנָחוֹת…
כִּי קוֹלוֹת אַנְחַת הָרְצוּצִים, הַמֻכִּים,
כְּקוֹל בַּמִּדְבָּר יִהְיֶה הַקּוֹל;
וְזֶרֶם דִּמְעָתָם, דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים
יֶחֱרַב וְיִיבַשׁ בְּמַעֲמַקֵּי הַחוֹל…
מַה יִהְיוּ חֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל הַיָּדוּעַ…
עַל סוּס כַּסְפּוֹ יִרְכַּב בְּגַאֲוָתוֹ.
שֶׁהוּא יִהְיֶה לְעַמּוֹ מוֹשִׁיעַ,
וּבְנֵי הַגּוֹלִים יִשְׁתַּחֲווּ לְעֻמָּתוֹ.
יַחֲלֹם שֶׁלּוֹ לְבַדּוֹ שְׂאֵת וָיֶתֶר
כָּל הָאָרֶץ רַק לוֹ נְתוּנָה;
כִּי עוֹד יִתְּנוּ בְּרֹאשׁוֹ הַכֶּתֶר
כֶּתֶר דָּוִד מִכָּל צְפוּנָה…
מַה יִהְיוּ חֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל סוֹפֵר פַּלְמוֹנִי
הַיּוֹשֵׁב רַק לְחַמֵּם הַבֵּיצִים?..
כִּי הוּא יוֹדֵעַ עֲתִידוֹת כְּאוֹב וְיִדְעוֹנִי
וּלְדַבֵּר עַל אֲבָנִים וְעֵצִים…
וַחֲלוֹם עַמִּי מַה יִהְיוּ חֲלוֹמוֹתָיו?
חֲלוֹם עַתִּיק בּוֹ נַפְשׁוֹ נִתָּעָה.
לְעֵגֶל הַזָּהָב יָבִיא קָרְבְּנוֹתָיו,
כְּאָז בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ נוֹרָאָה…
טוֹב עַמִּי לַחֲלֹם חֲלוֹם אֲבוֹתֶיךָ
מֵעָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר;
כִּי יָבוֹא לְנַתֵּק הָעֹל מִצַּוָארֶךָ
לְהוֹצִיאֲךָ מֵעַבְדוּת לִדְרוֹר…
אַךְ לֹא מִנָּדִיב רוֹכֵב בַּכִּרְכָּרָה
זָהָב וָכֶסֶף לוֹ תּוֹעָפוֹת,
רֶגַע, רוּחַ חַסְדוֹ כַּצֵּל עָבָרָה,
הֶגְיוֹנָיו אָז צִפֳּרִים עָפוֹת…
עוֹד גּוֹאַלְךָ חָי, הוּא רוֹכֵב בַּשְּׁחָקִים
שׁוֹלֵחַ אַרְצָה טַל וּרְבִיבִים;
הַמַּבִּיט לָאָרֶץ – וַיִלְהֲטוּ בְּרָקִים –
בּוֹ בְּטַח – וְאַל בַּנָדִיבִים…
לִפְתֹּר הַחֲלוֹמוֹת, שָׁוְא תִּקְרְאוּ לְיִדְעוֹנִים,
חֲלוֹם הֶבֶל! יִתְהַפֵּךְ כַּחוֹתָם,
חֲלוֹם לָאָדָם – לֵאלֹהִים פִּתְרוֹנִים,
כֵּן נִרְאֶה מַה יִהְיוּ חֲלוֹמוֹתָם…
וּמַה יִהְיוּ חֲלוֹמוֹתַי? הַגֵּד יִדְעֹנִי,
מֶשֶׁךְ מְגוּרַי עֲלֵי תֵּבֵל פֹּה?
כַּחֲלוֹם סוֹפֵר עִבְרִי יְלִיד הָעֹנִי:
עֵט, גִלָּיוֹן, – וְּנקֻדַּת הַדְּיוֹ…
(חבצלת, תרמ"ט, גל. 13)