אל יצחק בן ברון

חֲמֻדּוֹת מִלְּשׁוֹן עֵרֶב וְעֵבֶר / וְחָכְמוֹת לֶאֱחֹז כָּל צַד וְעֵבֶר,

וְיֶלֶד עַל פְּנֵי אֶרֶץ מְאַחֵז / וּפֶגַע לֹא יְבוֹאֵהוּ וְשֶׁבֶר,

וְיָשׁוּט אַךְ בְּאֵין יָרֵךְ וְרֶגֶל / וְיָעוּף רַק בְּלִי כָנָף וְאֵבֶר.

בְּיָדוֹ מַעְיְנֵי הַשְׂכֵּל לְצָמֵא / וּמַכֹּלֶת לְכָל רָעֵב וְשֶׁבֶר,

מְתַנֶּה אֶת כְּבוֹד יוֹלְדוֹ בְּאֵין פֶּה / וְקוֹרֵא מִבְּלִי גָרוֹן וְדוֹבֵר:

רְאוּ רוּחַ קְדוֹשִׁים בָּאֲנָשִׁים / וְחָכְמַת מַלְאֲכֵי הָאֵל בְּגֶבֶר!