לוגו
אותות מבשרים
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

השמועה הגיעה מהר מהארץ הרחוקה: קונסטנטינופול נפלה! השבטים הטורקמנים, שבאו מלב אסיה ונקראו על שם מנהיגם עות’מאן, כבשו בשנת 1453 את המעוז האחרון של מלכות ביזנט. לאחר כאלף ומאתיים שנים נכחדה ממלכת רומא המזרחית ואבד השריד האחרון של האימפריה הרומאית האדירה.

השמועות עוררו אי־שקט. משהו מתחולל לא הרחק מהארץ, והוא עתיד לשנות פני תבל. בשמים נצפו אותות רבים. ממקומות רחוקים הגיעו שמועות מוזרות, שסיפרו על עשרת השבטים הגולים המתכנסים במקומות שונים כדי לעלות ולכבוש את ארץ־ישראל. באיגרת שנפוצה באירופה נאמר:

והנה אמרו נכון הדבר, כי בירושלים נאספו עד אין מספר מארבע כנפות הארץ… הלכו דרך הים יותר מעשרת אלפים יהודים, וכאשר נודע לסולטן ריבוי היהודים אשר נראו בארץ, רעדה אחזתהו כיולדה, ונתן להם ארצם הקדושה, כי נפל פחד היהודים עליהם.


מירושלים יצאו איגרות שהודיעו כי נתגלו אותות המבשרים כי צפויים אירועים מיוחדים ויש לקדם את פניהם ולחזור בתשובה ולהרבות בצום ובתפילה ולבוא לעזרת יושבי ארץ־ישראל הנתונים ברדיפות קשות, שהן מסימני חבלי משיח. והידיעות הגיעו עד לספרד, שם התענו היהודים בשלבי הייסורים האחרונים שלפני הגירוש. והאנוסים סיפרו איש לרעהו דברים שאמר כומר חשוב: “היהודים של זמננו טוענים שקונסטנטינופולוס, היא בת אדום, נכבשה על־ידי הטורקים, והם אומרים שתם עוון בת ציון, ומחכים עכשיו לביאת המשיח.” ואישה אחת מן האנוסים בוולנסיה, כך הגיע אלינו הסיפור מן הפרוטוקולים של משפטי החשודים בשמירה בסתר על היהדות, סיפרה לחברתה: “המשיח יושב סמוך לקונסטנטינופול בהר הדומה להר שבו נתן אלוהים את התורה למשה, ושם לא יוכל לראותו איש, אלא יהודי נימול” ושילמה על כך בחייה. הספרדים שרפו אותה.

שנה לאחר נפילת קושטא וקץ ממלכת ביזנט שלחו בני ירושלים את אחד מששת הפרנסים שלה, אברהם הלוי, ליישובי היהודים באירופה, ובידו איגרת המודיעה על האותות שנראו בירושלים, על חורבנו של המנזר בהר ציון שהיה מוקד מריבה בין יהודים לבין נוצרים שנים רבות, על רעידת אדמה שגרמה נזקים רבים למסגדי הר הבית, ועל האיש המסתורי שבא מבבל ומתנבא כי שרו של ישראל ינצח את שר אדום.

יצא אברהם הלוי לדרך בספינה והתעכב באי קורפו. ואחד מנוסעי הספינה הלשין לשלטונות הוונציאנים ששלטו בקורפו כי הלוי הוא מרגל ונשלח לאירופה לאסוף כסף למען הממלוכים המצרים, אויבי ונציה. ועצרו השלטונות את הלוי וחיפשו בכליו ומצאו את האיגרת והחרימוה. וכך נאמר באיגרת:

מעידים אנו לכם אחים בני בריתנו בשורות טובות ונחמות נאמנות מסימני גאולתנו. כי בשנת רי"ד בליל אב שמענו קולות רבים וחזקים על הר הבית, וגם הישמעאלים שמעו הקולות וחרדו חרדה גדולה עד מאוד והרבה יהודים הבינו הדיבור של הקולות וכך היו אומרים: עורי עורי, אורך זרח.

ובבוקר ראינו נס גדול מזה וזה הוא, כי שער הרחמים אשר טבוע בארץ עם כותל מערבי, עם חומה רבה אשר נשארה מבניין בית־המקדש הראשון, עלו למעלה יותר מו' אמות, ואז חרדו הישמעאלים חרדה גדולה ורצה הממונה שלהם על הר הבית לגרש את הקהל ולא עלה בידו. ברוך ה' כי נפגר במיתה משונה.

ובתוך זה הזמן נהפך המשחית על הבתים מכומרי אדום הרשעה, העומדים בהר־סיני [הכוונה להר ציון] ונהרסו ולא נשאר אלא בית אחד.


והאיגרת מוסרת על נבואתו של האיש שעלה מבבל:

ועוד אנו מגלים ומודיעים לכם בשורות טובות. בקהל ירושלים נמצא איש אחד חסיד עד מאוד, חכם ונבון, זקן ונשוא פנים, אשר מחדש בא מארץ בבל והוא כוהן לאל עליון ממשפחת צדוק וממשפחת אמו הוא מזרע דוד המלך ובלי ספק כי הוא ראוי לקבל נבואה.

ובתוך זה הזמן אשר היינו בצער גדול, זה האיש הזקן והחסיד ביקש רחמים וביקש שאלת חלום על כל המקרים והנסים אם הם סימני גאולה.

ובאה לו תשובה: דע לך כי מעתה יש לנו סימני הגאולה, כי קרובה היא לבוא. ירושלים תהיה במלואה כי שלם עוון האמורי, כי מעתה מתחיל מיכאל שרכם להתגבר על שר אדום הרשעה ועתיד להפילו למטה.


סימנים טובים נראו באופק, אבל בינתיים נאנקו בני ירושלים מן התלאות: השלטונות הממלוכים הטילו עליהם מסים וארנונות רבים, ועל כן שלחו את הפרנס אברהם להודיע על האותות הברורים המבשרים על הישועה ולבקש בינתיים תרומות מנדיבי לב. בעיקר כיוון שהשמועות על השינויים הצפויים הביאו עולים רבים לירושלים והרי זה טוב, בעיקר שבאו תלמידי חכמים. אבל הבאים הם עניים מרודים וצריכים פרנסה, וכותבים פרנסי ירושלים:

ועוד עתה מקרוב באו אנשים חכמים, זקנים וגדולים עם תלמידיהם והוסיפו בישיבה ורחבו הלימוד של התורה רוחב הרבה. ועל זה שלחנו לבקש סיוע וחוזק לחזק בדק נחלתנו ובית תפארתנו ועל זה תתחזקו ותנו ביד זה הנכבד התלמיד הנאמן והפרנס אברהם הלוי כי הוא אחד משישה ממונים על עניין הקודש.


וסיימו: “נכתב בפרשת וילך אברם כאשר דיבר אליו ה',” שהיא פרשת לך לך, שנת ארי"ה, היא 1456 למניין העמים. וחמשת פרנסי ירושלים חתמו: יוסף בן חלפון, שמואל בן מרדכי, צדקיה בן עובדיה, אברהם בן יצחק, יוסף בן חיים, סופר הקהל ירושלים עתה. והוא בוודאי אשר כתב את האיגרת.


שלושים ותשע שנים לאחר שקונסטנטינופול היתה לבירת הממלכה העות’מאנית, גורשו יהודי ספרד מארצם ומלכות העות’מאנים פתחה שעריה לפניהם והם התיישבו בעריה הגדולות והקטנות, בבלקנים ובאסיה הקטנה, והקימו מרכזים גדולים וחשובים לתורה ולחוכמה. ארץ־ישראל היתה עדיין בכיבוש מצרי, אבל גם אליה הגיעו המגורשים הראשונים מספרד, בצד יהודים מאשכנז ומאיטליה ובהם חכמים נודעים כמו עובדיה מברטנורא, פרשן המשנה הגדול שהתיישב בירושלים בסוף המאה ה־15 והודיע לאחיו באיטליה על חייה וקורותיה ולחם בפרנסי ירושלים “הזקנים הרשעים”. אבל פניה של הארץ עדיין לא השתנו, גם עם סוב המאה החמש־עשרה. רק שישים ושלוש שנים לאחר כינון הממלכה העות’מאנית על חורבות ביזנט, בשנת רע"ז, סוף 1516, חל המהפך: הטורקים כבשו את ארץ־ישראל וארצות רבות נוספות, וקורות הארץ השתנו לארבע מאות השנים הבאות.


מקורות: ענייני עשרת השבטים – אברהם נאיבואיר; לביקורת איגרות ירושלמיות – י' פראוור, בירושלים ג–ד תש"ח; המקובל ר' אברהם הלוי וזמנו – ד' תמר בפרקים בתולדות היישוב היהודי בירושלים א'.