אספר מעשה שקרה בסתיו של שנת שצ"ב בירושלים. וכך היה המעשה:
יוסף אנשיכון השתדך לבת יוסף מולכו ושני ימים קודם כניסתו לחופה חלה בחולי ואמרו הרופאים שאין בו סכנה, ונקבעה החופה לערב שבת, הוא יום ו'. ומשהגיע היום המאושר הודיע יוסף אנשיכון כי הוא רוצה לישא את משודכתו כפי שנקבע. אבל עדיין ניכרה בו חולשה וחיוורון פנים ואבי הכלה יוסף מולכו ניסה לשכנעו לדחות את החופה עד שיבריא לגמרי. אבל יוסף אנשיכון נפשו כלתה להכניס את ארוסתו לחופה והפציר באביה לקיים את הנישואין ביום זה ונתרצה לו האב והתקיימה החופה כדת וכדין ביום שישי ואמר לכלתו, הרי את מקודשת לי וקנה בקניין כמנהג ישראל ושמחו בני משפחותיהם של בני הזוג, ובירכו את החתן ואת הכלה בלב שלם ואיחלו להם חיים מאושרים.
ובאותו לילה תבע יוסף אנשיכון את כלתו לשכב אצלו ולא הניחוהו לפי שאין בתולה נבעלת בליל שבת, שהיא מלאכה האסורה בשבת. ולא התעקש יוסף אנשיכון. וביום השבת עצמו ביקש אנשיכון ללכת לבית־הכנסת, אבל חולשתו גברה, וקרוביו אמרו שכדאי שינוח אותו יום וגם רמזו לו שלפניו מלאכה רבה במוצאי שבת. וצחק בפניהם ואמר: “אני בריא ואם אינכם מאמינים לי, הריני מוכן ללכת עד תחום שבת מחוץ לירושלים מרחק אלפיים אמה,” והסביר: “ואם כוחי עמי לילך אלפיים אמה, לא כל שכן שיכול אני ללכת עד בית־הכנסת ואפילו לרקד עד שם.” ולא הוסיפו קרוביו לדבר על לבו ויוסף אנשיכון הלך לבית־הכנסת והתפלל בדבקות רבה.
ולאחר התפילה נערכה סעודה של בני המשפחה וידידים ויוסף אנשיכון החתן ישב עם רעיו שמח וטוב לב. אפשר שהגה במה שצפוי לו במוצאי שבת.
וכשחלפה שבת והגיע הלילה חזר ותבע את כלתו לשכב אצלה כמנהג ירושלים, שהנושא בתולה ביום שישי מקיים בה את המצווה במוצאי שבת, אבל אז – נראה שלא עשתה חשבון כהלכה – פירסה נידה ומובן שנמנע ממנו לקיים גם באותו לילה את המצווה ואת מה שמקיים חתן בכלתו. ולמחרת החמיר מצבו של יוסף אנשיכון והתדרדר במהירות וביום ראשון, ה' בכסליו שנת השצ"ב, נפטר לבית עולמו. ואת נישואיו לא מימש. חבל על דאבדין וחבל על בתולה בישראל שנישאה והתאכזבה.
וכשהגיעה שעת חשבון בין המשפחות, טענו קרוביו של יוסף אנשיכון, כי אין מגיע לה לכלה דמי כתובתה והתוספות מאחר שהנישואין לא נתממשו. וכנגדם טענו בני משפחת הכלה שהכלה אמנם לא נבעלה, אבל הנישואין תופסים. ורבו ביניהם ולבסוף הסכימו לשאול את הרב יאשיהו פינטו מדמשק לפסוק הלכה. דמשק אמנם איננה בתחום הארץ, אבל נמצאת היא על ספה. גם הכירו בני ירושלים את הרב יאשיהו פינטו מאחר שחי בה בזמנו ולמד בה תורה. ואפשר גם שבני משפחת אנשיכון הרחיקו עד העיר שעל גדות אמנה ופרפר, מאחר שמדובר בענייני אישות שהצנעה יפה להם וכדי שלא לעורר לשון הרע ורכילות בירושלים. ושלחו אל הרב איגרת וסיפרו לו כל מה שקרה וביקשו: “יורנו רבנו אם יש לבת יוסף מולכו כתובה ותוספת כיוון שנכנסו לחופה והכלה היתה ראויה לביאה, או אולי אין מגיע לה כתובתה מאחר שלא נבעלה, כמנהג וכדין הנישואין.”
ולא הירהר הרב פינטו הרבה ופסק תשובתו מיד ובקצרה: “אם נבעלה או לא נבעלה אינו חשוב כאן, מאחר שהיתה ראויה לבעילה בליל החופה וחופתה קנתה לה עיקר ותופסת.”
דברי פי חכם. ואיש לא העז לערער אחריו.
מקורות: שו"ת נבחר מכסף להרב יאשיהו פינטו, סימן ע"ד.