אל יצחק בן משכראן

מִנַּחֲלֵי בֶכֶה אֲשֶׁר נִטָּיוּ / צִיָּה וְחֹם עַל הַלְּחִי יִשְׁתָּיוּ,

הַקֹּדְרִים מִנִּי נְחָלִים יַעְבְּרוּ / עַד כִּי לְאִטָּם יֶחְמְרוּ יֶהְמָיוּ.

עַל מַה הֲרֻגֵי הַנְּדֹד יִתְגֹּלְלוּ / תָמִיד בְּדַם דִּמְעָה וּמַר יִבְכָּיוּ,

הַאִם סְנֶה חֹרֵב בְּצַלְעוֹת חֹשְׁקִים / כִּי יִבְעֲרוּ בָאֵשׁ וְלֹא יִכְלָיוּ.

עִמִּי לְהִתְגֹּרֵר בְּנֵי יוֹם חָמְדוּ / וּבְצֵל כְּנָפַי מֵאֱנוֹשׁ יֶחְסָיוּ,

הִרְבּוּ מְהוּמוֹתַי כְּשֵׂיבוֹתַי אֲשֶׁר / לֹא יִמְעֲטוּ לָעַד אֲבָל יִרְבָּיוּ.

חָלַף זְמַן חֶבֶר כְּצֵל עוֹבֵר וְכָל / מִבְחַר יְמוֹתַי כַּחֲלוֹמִים הָיוּ,

נִשְׁכַּח זְמַן נֹעַם עֲדֵי לֹא יִמְצְאוּ / אֹתוֹ מְזִמּוֹתַי בְּעֵת יִבְעָיוּ.

רִפְיוֹן יְדֵי שֶׁקֶר כְּצֹר חָזְקוּ וְעֹז / שׁוֹקֵי אֱמוּנָה מַה־מְּאֹד דָּלָיוּ,

עַד פַּעֲמֵי יִצְחָק כְּאַיִן שֻׁפְּכֻה / מֵעַל נְתִיב אֵמוּן וְלֹא נָטָיוּ,

כִּי אֶשְׁמְעָה מִפִּי חֲסָדָיו מִדְבְּרֵי / נֹעַם יְפַתּוּנִי – וְלֹא יֶאְתָיוּ.

אֵין לָאֱנוֹשׁ יִתְרוֹן בְּשֵׁמַע עַד אֲשֶׁר / יִתְרוֹן סְגֻלַּת אֹהֲבָיו יֶחְזָיוּ.

תַּאֲוָה לְכָל עַיִן! יְמַלֵּא תַאֲוַת / שׁוֹגִים בְּאַהְבָתוֹ וְאָז יִשְׁלָיוּ,

כִּי טַל כְּתָבוֹ לֹא יְכַבֶּה הַיְקוֹד / עַד כִּי בְגִשְׁמֵי תָאֳרוֹ יִרְוָיוּ,

אֶתְמַהּ לְדוֹדִים חָבְרוּ – אֵיךְ גָּוְעוּ? / וּלְאֹהֲבִים הִתְפָּרְדוּ – אֵיךְ חָיוּ?