אל הרופא אבו אלחסן [=מאיר?] אבו אלעזר

שֶׁמֶשׁ צְדָקָה זָרְחָה שׁוֹאֶפֶת / אוֹ עַב מְזִמָּה עָלְתָה עוֹרֶפֶת,

אוֹ נִגְּרוּ פַלְגֵי חֲמָאוֹת מִכְּתָב / מֵאִיר עֲלֵי פֵיוֹת וְנַחֲלֵי נֹפֶת,

מִכְתָּב אֲשֶׁר יָרַד כְּקֹר מַיִם עֲלֵי / נֶפֶשׁ בְּאֵשׁ־הַתַּאֲוָה נִשְׂרֶפֶת.

נָשָׂא לְאַפִּי מֶרְקְחֵי רוּחַ בְּעוֹד / נֶשֶׁף עֲלֵי גַן הַהֲדַס נוֹשֶׁפֶת.

אֹרוּ שְׁתֵּי עֵינַי בְמַרְאֵהוּ וְעֵת / יָדִי אֲחָזוֹ מָר־דְּרוֹר נוֹטֶפֶת.

שִׁפְעַת תְּבוּנוֹת כִּסְּתָה אֶרֶץ וְעַד / קַצְוֵי עֲרִיפֶיהָ כְּסוּס שׁוֹטֶפֶת.

שִׁירָה בְכוּר דַּעַת צְרוּפָה אוֹ סְגוֹר / אָמְרָהּ בְּמַצְרֵף הָאֱמֶת נִצְרֶפֶת,

הוּא כַעֲרוּגַת הַבְּשָׂמִים, אַךְ בְּיַד / רַעְיוֹן תְּבוּנָתִי לְבַד נִקְטֶפֶת,

הִיא הַמְּגִלָּה הַמְּגַלָּה אֶת צְפוּן / הַשִּׁיר וְסֵתֶר מַאֲמָר חוֹשֶׂפֶת,

הִיא הַמְשַׂחֶקֶת בְּלִבְנַת הַכְּתָב, / אָכֵן לְשַׁחֲרוּת הַדְּיוֹ זוֹעֶפֶת.

הִיא עַל יְדֵי יָמִים לְאוֹת שֵׂכֶל וּבֵין / עֵינֵי זְמָן לָעַד תְּהִי טוֹטֶפֶת.

אִלּוּ פְנִינֶיהָ מְלָכִים לָקְטוּ / אָז מִלְּאוּ מֵהֶם לְרֹאשָׁם צֶפֶת.

תֵּאוֹת לְלִוְיַת חֵן לְרֹאשׁ שֶׁמֶשׁ וְעַל / מֵצַח לְבָנָה לִהְיוֹת מִצְנֶפֶת.

מִלִּים כְּמוֹ שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר עֲלֵי / לִבּוֹת וְעִנְיָנִים כְּגַחְלֵי תֹפֶת.

מִנְחַת יְדִידוּת עָרְבָה לִמְאֹד עֲלֵי / נֶפֶשׁ לְסִפְרֵי אֹהֲבִים נִכְסֶפֶת,

בָּהּ נְדָבָה רוּחוֹ וְהֵמָּה אִמְּצוּ / לִבָּם וְיָדָם מִכְּתֹב נֶאְסֶפֶת,

לֹא שָׁאֲלוּ לָהֶם שְׁלוֹם רֵעַ אֲשֶׁר / רַגְלוֹ בְּכַבְלֵי הַזְּמָן נִגֶּפֶת,

לֹא דִבְּרוּ רַכּוֹת עֲלֵי נֶפֶשׁ בְּבֵית / כֶּלֶא וּמִתּוּגַת נְדֹד דּוֹלֶפֶת.

תִּרְדֶּה לְשׁוֹנִי צוּף יְדִידוּתָם אֲבָל / מִמַּעֲשֵׂיהֶם לַעֲנָה נוֹקֶפֶת.

לֹא מִזְּמָן חַלְתִּי, וְלוּ מָוֶת בְּצוּר / חַרְבּוֹ בְּיוֹם עָלַי תְהִי שׁוֹלֶפֶת,

כִּי בֵין צְלָעַי חָנְתָה נֶפֶשׁ, וְלָהּ / מַעְלָה עֲלֵי קָדְקֹד כְּסִיל נִשְׁקֶפֶת.

שָׁווּ בְעֵינַי מַעֲשֵׂי תֵבֵל בְּיוֹם / תִּרְצֶה וְעֵת עָלַי תְּהִי קוֹצֶפֶת,

כִּי תַהֲפֻכוֹת לָהּ עֲדֵי לֹא נִכְּרָה / אִם הִיא מְקוֹנֶנֶת וְאִם תּוֹפֶפֶת,

לֹא אַאֲמִין בָּהּ, כִּי יְדַעְתִּיהָ, וְאֵיךְ / אֵמוּן לְסוֹרֶרֶת וְלִמְנָאֶפֶת?

לֹא נָשְׂאָה בִי יָד עֲדֵי לִי הָיְתָה / שִׁפְחָה עֲלֵי אַף הַזְּמָן נֶחְרֶפֶת.

אֵיךְ אֶהֱמֶה, כִּי מַעֲוָתִי פָרְשָׂה / אֶל יַד פְּעָמַי בֵּין אֱדוֹם מַדְחֶפֶת,

אַפֵּי חֲפָצַי מִשְּׁחוֹר בָהּ חָשְׁכוּ / יַחַד וְהִלְבִּינוּ פְנֵי מַחְלֶפֶת.

נַפְשִׁי תְכַל לִרְאוֹת בְּנֵי שֵׂכֶל וְאַךְ / אוֹתָם בְּעֵינָהּ לֹא תְהִי שׁוֹזֶפֶת,

כִּי אִם פְּרָאִים שָׂכְלוּ כִּי סָכְלוּ / וּלְמַעֲנָם תֵּבֵל תְּהִי נֶחְרֶפֶת,

הֵמָּה עֲלֵי גַבִּי כְּנֵטֶל חוֹל וְעַל / גַּלְדִּי כְגָרָב אוֹ כְמוֹ יַלֶּפֶת,

עַד כִּי עֲפַר אַרְצָם בְּעֵינִי כַּאֲבַק / גָּפְרִית וּמֵימֵי נַחֲלֵיהֶם זֶפֶת.

אוֹחִיל לְיַד אֵל הַמְפַזֶּרֶת בְּנֵי / שֵׂכֶל וְאוּלַי תִּהְיֶה אוֹסֶפֶת,

הִיא תִהְיֶה לָעַד מְאַמֶּצֶת יְדֵי / דוֹדִי וְעָלָיו תִּהְיֶה חוֹפֶפֶת,

יַעַל בְּעוֹד חָכְמָה לְאוֹת עַל מַעֲלַת / נַפְשׁוֹ וְהוּא עַל הַחֲסָדִים מוֹפֵת.