סייד עבד אל־לטיף מצאצאי הנביא וראש למשפחת חוסייני איש נכבד היה ושייח' אל־חרם, הממונה על המסגדים של הר הבית, וגם נקיב אל־אשראף, התפקיד השלישי בחשיבותו בירושלים אחרי הקאדי והמופתי, ושני עיסוקיו אלו הביאו לו כבוד רב וכמובן גם יתרונות אחרים.
אותו יום עמד כמנהגו ליד חלון ביתו הקרוב להר הבית, שאליו נשקפת כיפת הזהב המתקמרת אל תוך השמים, ונהנה מהמראה כמו תמיד, אבל נפנה מיד אל עיסוקיו ואלו מרובים היו ומסובכים ותובעים מחשבה בהירה. שכן בקרוב מסתיימת שנה למינויו כנקיב אל־אשראף ומינוי זה מתחדש כל שנה על־ידי הווזירים בשער העליון באיסטנבול. וכמו בכל שנה, גם הפעם עומד הוא לשלוח מתנות לשרים הנכבדים של קושטא, מתנות של ידיד, שמקבליהן יודעים להיות אסירי תודה. ואין זו מלאכה קלה לדעת לחלק לכל איש את המתנה הראויה כפי דרגתו וחשיבותו, שלא ייפגע ולא ייעלב ישמור אלוהים, ושיזכור את השולח. ושעות רבות הקדיש לעניין זה בשבועות האחרונים ודואג על משכבו בלילות, וכתב רשימות וזרקן וכתב רשימות חדשות, מחק והוסיף, עד שהגיע לרשימה הסופית.
וגם הפעם, עם סופה של שנה נוספת בתפקיד הנקיב, הכין סייד עבד אל־לטיף מתנות לנכבדי השלטון באיסטנבול שבהם תלוי גורל משרותיו: סבון מבית־החרושת של המשפחה, שכן סבונה של הארץ העשוי משמן זיתים של השומרון, מפורסם כמשובח ומבוקש, והוסיף עליו מי ורדים וכפות כסף. וארז את המתנות בארגזים ושלחן על גבי שיירת גמלים וחמורים ליפו ושם הוטענו על ספינה המפליגה לאיסטנבול, והוסיף להן איגרת לידיד המשפחה באיסטנבול, והוא סוחר שעשה עמו עסקים, וביקש לחלק את המתנות לשמונה־עשר וזירים ופקידים באיסטנבול, ופירט בדקדקנות מה לתת למי וכמה, הכול לפי חשיבותו של האיש, והנכבדים יותר זכו כמובן במתנות נאות יותר, כמו הווזיר הממונה על בחירת הנקיבים בכל רחבי הממלכה שבו תלוי המשך מינויו של סייד עבד אל־לטיף, שקיבל את מספר המתנות הגדול ביותר – שני ארגזי סבון, כד מי ורדים ועשר כפות. אחר כך ירד מספר המתנות והלך.
וכך כתב סייד עבד אל־לטיף לאיש שלו באיסטנבול, מוחמד אגא:
בננו האדון מוחמד אגא, ישמרך האל וישאירך ונזכה לראותך, אמן. אנו מודיעים לכבודך שהארגזים הנזכרים הם עשרים ואחד ארגזים ובהם סבון, ושני ארגזים ובתוך כל אחד מהם שלושה כדים של מי ורדים, סך הכול שישה כדים וכפות. שמו של כל אחד מהנכבדים כתוב על המתנה המיועדת לו ואתה, אנא דאג, לתיתם לכל איש כפי המגיע לו.
היו אלו מתנות ואולי שלמונים, אבל בכל זאת היה סדר בממלכה העות’מאנית. עבד אל־לטיף ביקש מבא כוחו באיסטנבול לקבל קבלות על המתנות. ואחר כך מנה את מקבלי המתנות ומה מקבל כל אחד, ומהרשימה מתבררת לנו חשיבותו של כל איש ודרגתו בסולם הפקידות ומה הוא יכול להועיל לידידנו שבירושלים. ומתוך כך רואים אנו גם למי מנכבדי קושטא כדאי להתחנף כדי להחזיק במשרה רמה בירושלים:
מיטיבנו שייח' אל־איסלאם – ארגז סבון, כד מי ורדים וחמש כפות.
אדוננו אברהים בן עוד פאשא למשפחת מוללה ביי – ארגז סבון, כד מי ורדים וחמש כפות.
אדוננו האדון אברהים אפנדי, קאדי לשעבר של איסטנבול וגיסו של זין אל־עאבדין אפנדי – ארגז סבון, כד מי ורדים וחמש כפות.
עד כאן הנכבדים מאוד, ומעכשיו אנו יורדים בסולם המתנות:
לסגן מפקד היניצ’רים – ארגז סבון, כד מי ורדים.
לעבד אל־רחים, הקאדי של סלוניקי – ארגז סבון ושלוש כפות.
ולאלי אל־דין אפנדי, סגן רשם החותמת – ארגז סבון ושתי כפות.
תמו הכפות ומי הוורדים, נשארו רק ארגזי הסבון:
סייד עומר אפנדי, המזכיר הראשי של שייח' אל־איסלאם – ארגז סבון.
מסעוד ביי, ראש השוערים של הארמון – ארגז סבון.
לסייד חאכם אפנדי, רשם היומן של העולמא [ועד חכמי הדת] ארגז סבון. וארגז סבון גם לצאלח אגא, מי שהיה מפקד היניצ’רים בירושלים, וכיום איש משטרה. וארגז סבון למזכירו של הממונה עליו, וארגז למנהל לשכתו, ואילו ראש השליחים של האשראף – כנראה תפקיד חשוב – זכה לשני ארגזי סבון ולשאר השליחים – ארגז לכל איש.
למשגיח על פילגשות הסולטן, זקן הסריסים, נודעה מאז ומעולם השפעה רבה על ענייני הממלכה וגם הוא קיבל ארגז סבון. והנקיב איננו שוכח גם ידידים ישנים ששירתו עמו בירושלים ומורה לתת לסייד אחמד האשם אפנדי, קאדי של ירושלים לשעבר, ארגז של סבון, ולסייד חוסין עארף אל־עוסילי, ידיד ותיק של המשפחה מימי ירושלים החי באיסטנבול, גם לו ארגז סבון, ולאביו הנכבד של השליח והסוכן באיסטנבול – ארגז סבון ואת כד הוורד האחרון.
תמו המתנות לאותה שנה. ובשנה הבאה, שוב נשלחו. ואני מתאר לי שנתרבו, שכן לא עבר זמן רב ובני משפחת חוסייני זכו למינוי נכבד נוסף – תפקיד המופתי של ירושלים, ועם העילוי בתפקיד כמובן רבו גם המתנות.
מקורות: אור חדש על עלייתה של המשפחה החוסיינית בירושלים במאה הי"ח – בוטרוס אבו מנה, בפרקים בתולדות ירושלים בראשית התקופה העות’מאנית.