ליצחק אבן קרשפין

צְבִי שְׁנֵי אוֹרִים שִׁלֵּשׁ / וּבְעַד דְּמוּתוֹ מִשְׁאָלִי,

אֵיךְ אֵשׁ וְשֶׁלֶג יִשְׁלָיוּ / עַל לֶחֱיוֹ הָאַכְזָרִי!

אֶשְׁפֹּךְ בְּעֵינַי דַּם פָּנָיו – / אַךְ דַּם כְּבֵדִי הוּא שׁוֹפֵךְ,

עַל גַּן לְחָיָיו בַּת עֵינָיו / מִשְׁמָר כְּחֶרֶב תִּתְהַפֵּךְ,

וּשְׂפַם שְׂפָתָיו עַל שִׁנָּיו / אֹדֶם וְדַר תַּחַת נֹפֶךְ,

וְאֵין לְצִפְעוֹנָיו לָחַשׁ / נָשְׁכוּ יְדִידָיו בַּשֶּׁלִי,

לוּ יִשְּׁכוּ – גַם הֵם חָיוּ / וּבָחֲנוּ אֶת מִדְבָּרִי.

רוֹצֶה – וְחַיִּים בִּרְצוֹנוֹ, / זוֹעֵף – וְרֶגַע בְּאַפּוֹ,

חַכֵּה נְעִימוֹת מִימִינוֹ – / אָכֵן יְרָא אַבְנֵי קִצְפּוֹ,

דִּין הָעֳפָרִים שִׂים דִּינוֹ: / יִגְבַּר – וְלֹא מֵרֹב תָּקְפּוֹ,

אֲבָל בְּעֵינָיו הַלָּחַשׁ; / נִלְאֶה בְיָפְיוֹ מַהְלָלִי,

כַּאְשֶׁר חֲלָלָיו יִרְבָּיוּ / יִלְאֶה בְרֻבָּם מִסְפָּרִי.

אַל תִּתְמְהוּ לִי כִּי אֶדַּל / בָּאַהֲבָה מִכָּל חוֹשֵׁק.

חֵשֶׁק לְבָבִי בּוֹ יִגְדָּל, / חֵן תָּאֳרוֹ עַל כֹּל עוֹשֵׁק;

קוֹמַת בְּרוֹשׁ, צַוָּאר – מִגְדָּל / עָרוּךְ בְּכָל שִׁלְטֵי נֵשֶׁק,

וְרֹאשׁ פְּתָנָיו לִי כִדְבַשׁ! / אַל תִּשְׁאֲלוּ עוֹד בִּגְלָלִי,

כִּי לִי אֲהָבָיו לֹא הָיוּ / עוֹל, רַק עֲנָק עַל צַוָּארִי.

בִּי, הַצְּבִי, דּוֹדִי יִצְחָק / וִיפֵה לְחִי מַעְשֵׂה רוֹקֵם,

אִם אַתְּ עֲלֵי בִכְיִי תִּצְחַק / אוֹ אַתְּ בְּדָמִי מִתְנַקֵּם –

הוֹרֵה בְּחֵץ פֵּרוּד וּרְחַק – / לִבִּי לְמַטָּרָה אָקֵם!

אֱהִי כְעֶבֶד לֹא חֻפָּשׂ, / לֹא אֶשְׁאֲלָה עוֹד יוֹבֵלִי,

עַד־מֶה, מְרִיבַי, תִּבְעָיוּ? / מָאַס לְבָבִי מוּסָרִי.

מִיַּעֲלַת חֵן תִּפָּדֶה / בַּת סִפְּרָה אוֹדוֹתֶיהָ,

בַּעְלוֹת כְּרוּבָהּ וַיֵּדֶא / לֹא נֶעֶצְרוּ דִּמְעוֹתֶיהָ,

צָעְקָה בְּקוֹל מַר וַתּוֹדֶה / חִשְׁקָהּ לְמוּל רַעְיוֹתֶיהָ:

גרידבשאי ירמנאלשׁ / כם כנתניר אמומאלי

צן אלחביב נן בבראי / אדב לארי דמנדארי:

(אִמְרוּ […], כיצד אשלוט בצערי?

בלי אהובי לא אחיה, הייתי רוצה לדאות אליו)