אהבה. חתימה: יהודה. לשבת חזון

לָכֶם, בְּנֵי צִיּוֹן הַכּוֹאֲבִים,

לָכֶם דְּמָעוֹת עֵינַי שׁוֹאֲבִים.

יִקְרַע סְגוֹר לִבִּי / חֵץ מוֹחֲצָי,

עַד כִּי מְלֹא חֻבִּי / אֵיד לוֹחֲצָי.

מִדְרָךְ אֲשַׁו גַּבִּי / לִמְנַאֲצָי.

כָּל יוֹם מְרוֹרוֹת עָלַי כּוֹתְבִים,

לָבֹז יְגִיעִי יַחַד סוֹבְבִים.

הָלַךְ בְּלֹא חֶמְדָּה / כָּל מַחֲמַד

עֵינַי, וְהוּחַדָּה /חֶרֶב שְׁמָד

עָלַי, וְאֵין נֶגְדָּה /לִי מַעֲמָד.

בֵּין לוֹהֲטִים עוֹלָלַי שוֹכְבִים,

וּבְנֵי אֲמָתָם בָּהֶם רוֹהֲבִים.

וַיִּתְּנוּ עָלַי / קוֹל כַּאֲרִי,

מִכָּל נָעִים אֵילַי / מָנְעוּ פְרִי,

וַיֶּחְשְׂפוּ שוּלַי / לִקְשֹׁר מְרִי,

וּלְהַאֲבִידִי תָּמִיד חוֹשְׁבִים,

לָכֵן בְּקִרְבָּם קִבְרִי חוֹצְבִים.

דּוֹרִי מְעַט נִגְלָה, / נִסַּע כְּבָר,

וַאֲנִי בְתוֹךְ גוֹלָה / בִּנְהַר כְּבָר

צָמֵא לְאֵל נַעְלָה, / אוֹחִיל דְּבַר

נֹחַם, וְלֹא אֶשְׁמַע – רַק כּוֹזְבִים

וּמְנַחֲמֵי עָמָל שָׁוְא כּוֹתְבִים.

דּוֹדִי, וְעַד כַּמָּה / לֹא רֻחֲמָה

תָּשִׁיב בְּיַד שַׁמָּה / מִשְׁתּוֹמְמָה?

אֵי אַהֲבָה תַמָּה / מַה נָּעֲמָה?

אֵיכָה בְקִרְבִּי זָרִים יוֹשְׁבִים

תּוֹךְ אָהֳלִי, וּלְדָמִי אוֹרְבִים?

״הִנֵּה, וְאִם אֶתְכֶם / שַׁתִּי שְׁבִי –

עוֹד אֶזְכְּרָה לָכֶם / בְּרִית אוֹהֲבִי,

אָשוּב לְהַנְחִילְכֶם / אֶרֶץ צְבִי.

וּבְזֹאת בְּחַנְתִּיכֶם בֵּין אוֹיְבִים –

לָדַעַת הֲיִשְכֶם אוֹתִי אוֹהֲבִים״.