קינה לתשעה באב

יָרָה חִצָּיו אֶל תּוֹךְ לִבִּי / זְמָן וְהֶחֱלָנִי,

נֶגְדִּי עָמַד כְּאִישׁ רִיבִי / תָּמִיד לְלָחֳמָנִי;

וְלִבִּי חָלַל תּוֹךְ קִרְבִּי,

כִּי חִצָּיו נִחֲתוּ בִי.

אֶזְעַק מָרָה עַל מַכְאוֹבִי:

״חֶבְלֵי שְׁאוֹל סַבּוּנִי!״

הֶרֶף מִמֶּנִּי, הַזְּמַן, / וְאַל תָּצוּר פְּעָמָי!

כָּלְתָה רוּחִי, וְרָז מִשְׁמַן / בְּשָׂרִי מֵעֲלוּמָי.

הָסֵר מֵעָלַי שִׁבְטֶךָ

וּפְתִילְךָ וּמַטֶּךָ

וְחֶטְאִי בִי אַל יַטֶּךָ –

כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי.

וּמַה בֶּצַע, זְמַן, עַתָּה / אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי –

וְאַתָּה צוֹדֶה נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ / וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתִי?

עַל נִסְתָּרִים כְּמוֹ נָמֵר

לְטָרְפֵנִי אַתָּה שׁוֹמֵר,

הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אוֹמֵר?

מַה פִּשְׁעִי וּמַה חַטָּאתִי?

דָּלַקְתָּ לַעֲמֹד נִכְחִי / לְשִׁיתֵנִי מִרְמָס.

אִם כֹּחַ אֲבָנִים כֹּחִי? לִבִּי כַּדּוֹנַג נָמָס.

הֲלָנֶצַח אַתָּה מֵרִיב

וְאֶל עוֹכְרַי אוֹתִי תַקְרִיב?

אִם נָטִיתָ יָדְךָ לְהַחֲרִיב –

מָלְאָה אֶרֶץ חָמָס.

הָשַׁע מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה, / כִּי נַפְשִׁי מָרָה לָהּ,

הֵן נִכְנְעָה מֵרֹב תּוּגָה, / מִפַּחְדְּךָ נִבְהָלָה.

מַה לְּךָ, זְמַן, תְּרִיבֵנִי

וְעַל חִנָּם תְּנִיאֵנִי?

תִּשְׁבֹּר לִבִּי – וּבַת עֵינִי

בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלָּיְלָה.