שיר אזור. הכתובת הערבית בראש השיר: ואמר שיר תהילה לר׳ יהודה הלוי, שמרהו צורו.
בִּמְגוּרֵי יְדִידַי אָרִיד / כִּי נוֹתְרוּ שְׁאִיָּה,
וּדְמָעַי עֲלֵיהֶם אוֹרִיד / כִּנְחָלִים בְּצִיָּה.
בִּבְנֵי עָב וְאַחְיוֹת דִּמְעִי / חָרְבוּ אָהֳלֵיהֶם,
אָכֵן אֶתְּנָה מַסָּעִי / מִדְרַךְ נַעֲלֵיהֶם!
הָהּ, נָסְעוּ כְּאֹהֶל רוֹעִי, / הָהּ לִי הָהּ עֲלֵיהֶם!
וַיְנִיעֵם זְמָן רָע יַפְרִיד / בֵּין נֶפֶשׁ לְגִוְיָה,
וּלְבִלְתִּי מְצֹא בָּם שָׂרִיד / עוֹד יָדוֹ נְטוּיָה.
מִי יִתֵּן וְלִבִּי יִדְאֶה / אֶל מַחְנוֹת אֲהוּבִים,
אֶשְׁתָּאֶה – וְאוּלַי אֶרְאֶה / מַטַּע הָאֲהָבִים –
אִם עַל מֵי אֲמָנָה יִגְאֶה / אוֹ בִיוֵן כְּזָבִים.
גַּם אַרְמוֹן בְּרִיחָם יַגִּיד / אִם קִירוֹ בְנוּיָה,
אוֹ בֶגֶד בְּרִיחוֹ הִשְׁמִיד / וּגְדֵרוֹ דְחוּיָה.
רוּחֵי חֵן עֲלֵי חֹם לִבִּי / הֵפִיחוּ בְמֹרָיו
וּבְיוֹם יֶחֱזַק מַכְאוֹבִי / הוּבָלוּ סְפָרָיו;
וּבְלֵילוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּבִי / הֵחִישׁוּ יְצוּרָיו,
אֶשְׁאָלֵם בְּעַד לֵב מַרְעִיד / הַהוֹלֵךְ בְּשִׁבְיָה,
אִם קִימוֹ נְדוֹדוֹ הִכְחִיד / אוֹ חָלָה וְנִהְיָה.
״מִרְכֶּבֶת נְדוֹדִים סָרָה / לָשֵׂאת אֶת יְהוּדָה״.
הַצְּבִי עַל לְחִי הַתּוֹרָה / וַעְדִי הַתְּעוּדָה,
וּבְצַוַּאר חֲסָדִים – רָבִיד / מַאְמָרוֹ וְחֶלְיָה,
כֵּן שִׁירוֹ לְיַד בִּין צָמִיד / וּלְלִבּוֹ לְשִׁרְיָה.
שָׁמַעְתִּי וְרוּחִי צָרָה / נֶשֶׁף קוֹל חֲרָדָה:
בַּת רִמּוֹן בְּרֹב קִנְאָתָהּ / תִּתְנוֹדֵד לְבַדָּהּ,
גַּם תַּלִּין עֲלֵי צָרָתָהּ / הַיּוֹשְׁבָה לְצִדָּהּ
וּתְשׁוֹרֵר בְּעֵין תַּאְוָתָהּ / לִצְבִיַּת חֲמוּדָהּ:
״משכוניד משוטדיש ביד / יוליו לסטיה
תואומו אטריש בנדיד / פאלקורה בלנסיה״.
חרג׳ה, כנראה משובשת מאוד, בלשון ״עג׳מי״, עגה רומאנית־ספרדית. היא קשה לפענוח, אך מילתה האחרונה (בלנסיה, היא ולנסיה) מזהה, קרוב לוודאי, את העיר שבה יושב יהודה הלוי.