שיר אזור. הכתובת הערבית בראש השיר: ואמר שיר תהילה לר׳ יהודה הלוי, שמרהו צורו.

בִּמְגוּרֵי יְדִידַי אָרִיד / כִּי נוֹתְרוּ שְׁאִיָּה,

וּדְמָעַי עֲלֵיהֶם אוֹרִיד / כִּנְחָלִים בְּצִיָּה.

בִּבְנֵי עָב וְאַחְיוֹת דִּמְעִי / חָרְבוּ אָהֳלֵיהֶם,

אָכֵן אֶתְּנָה מַסָּעִי / מִדְרַךְ נַעֲלֵיהֶם!

הָהּ, נָסְעוּ כְּאֹהֶל רוֹעִי, / הָהּ לִי הָהּ עֲלֵיהֶם!

וַיְנִיעֵם זְמָן רָע יַפְרִיד / בֵּין נֶפֶשׁ לְגִוְיָה,

וּלְבִלְתִּי מְצֹא בָּם שָׂרִיד / עוֹד יָדוֹ נְטוּיָה.

מִי יִתֵּן וְלִבִּי יִדְאֶה / אֶל מַחְנוֹת אֲהוּבִים,

אֶשְׁתָּאֶה – וְאוּלַי אֶרְאֶה / מַטַּע הָאֲהָבִים –

אִם עַל מֵי אֲמָנָה יִגְאֶה / אוֹ בִיוֵן כְּזָבִים.

גַּם אַרְמוֹן בְּרִיחָם יַגִּיד / אִם קִירוֹ בְנוּיָה,

אוֹ בֶגֶד בְּרִיחוֹ הִשְׁמִיד / וּגְדֵרוֹ דְחוּיָה.

רוּחֵי חֵן עֲלֵי חֹם לִבִּי / הֵפִיחוּ בְמֹרָיו

וּבְיוֹם יֶחֱזַק מַכְאוֹבִי / הוּבָלוּ סְפָרָיו;

וּבְלֵילוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּבִי / הֵחִישׁוּ יְצוּרָיו,

אֶשְׁאָלֵם בְּעַד לֵב מַרְעִיד / הַהוֹלֵךְ בְּשִׁבְיָה,

אִם קִימוֹ נְדוֹדוֹ הִכְחִיד / אוֹ חָלָה וְנִהְיָה.

״מִרְכֶּבֶת נְדוֹדִים סָרָה / לָשֵׂאת אֶת יְהוּדָה״.

הַצְּבִי עַל לְחִי הַתּוֹרָה / וַעְדִי הַתְּעוּדָה,

וּבְצַוַּאר חֲסָדִים – רָבִיד / מַאְמָרוֹ וְחֶלְיָה,

כֵּן שִׁירוֹ לְיַד בִּין צָמִיד / וּלְלִבּוֹ לְשִׁרְיָה.

שָׁמַעְתִּי וְרוּחִי צָרָה / נֶשֶׁף קוֹל חֲרָדָה:

בַּת רִמּוֹן בְּרֹב קִנְאָתָהּ / תִּתְנוֹדֵד לְבַדָּהּ,

גַּם תַּלִּין עֲלֵי צָרָתָהּ / הַיּוֹשְׁבָה לְצִדָּהּ

וּתְשׁוֹרֵר בְּעֵין תַּאְוָתָהּ / לִצְבִיַּת חֲמוּדָהּ:

״משכוניד משוטדיש ביד / יוליו לסטיה

תואומו אטריש בנדיד / פאלקורה בלנסיה״.

חרג׳ה, כנראה משובשת מאוד, בלשון ״עג׳מי״, עגה רומאנית־ספרדית. היא קשה לפענוח, אך מילתה האחרונה (בלנסיה, היא ולנסיה) מזהה, קרוב לוודאי, את העיר שבה יושב יהודה הלוי.