נָדוּ יְמֵי הַשַּׁחֲרוּת – עַל כֵּן / אָנוּד בְּעוֹדִי חַי לְאוֹר הִלָּם,
וַיִּזְרְחוּ בִי כּוֹכְבֵי זִקְנָה – / אַךְ אֶצְעֲקָה חָמָס עֲלֵי אָפְלָם.
הָיוּ יְמֵי חֶלְדִּי כְּצֵל עוֹבֵר / אוֹ כַחֲלוֹם אוֹתוֹ אֱנוֹשׁ חָלָם,
הָיוּ כְּלוֹא הָיוּ, וְחִישׁ נָטוּ / הֵמָּה וְעֶדְנָתָם, וְסָר צִלָּם.
נָמוּ בְחוּרוֹתַי וְהֵקִיצוּ / צִירַי – וְיָשְׁנוּ הֵם שְׁנַת עוֹלָם,
בָּם צָהֲלוּ פָנַי, וְעַל אֹפֶל / לֵיל מַחְלְפוֹתַי נָתְנוּ טַלָּם.
אֵיכָה זְמָן שִׁנָּה מְאוֹר פָּנַי? / אֵיכָה בְאִשֵּׁי הַנְּדוֹד קָלָם?
אֶשְׁאַף לְאַרְצוֹתַי, עֲדֵי אֹמַר: / חָרְבוּ! – וְהֵם עוֹמְדוֹת עֲלֵי תִלָּם,
וּלְשׁוֹכְנֵיהֶם – עַד אֲדַמֶּה כִּי / סָפוּ וְתַמּוּ הָאֱנוֹשׁ כֻּלָּם.
הִפְלוּ לְהָרַע לִי בְּנֵי יָמִים, / זָדוּ וְהִכְבִּידוּ מְאֹד עֻלָּם,
אוֹתִי בְאֵיבָה הָדְפוּ אֶל עָם, / מֵהֶם מְאוֹר עֵין הָאֱמֶת נֶעְלָם,
הִשְׂתָּרֲרוּ רָשָׁיו עֲלֵי רָאשָׁיו, / נָפְלוּ נְפִילֵיהֶם בְּיַד נִפְלָם.
אֶשְׁמַע דְּבַר פִּיהֶם – וְאֶתְבּוֹשֵׁשׁ, / אֵשֵׁב בְּמוֹשְׁבוֹתָם כְּאִישׁ נִכְלָם,
לֹא אֵדְעָה אִם סָכְלוּ שִׂכְלִי, / אוֹ כָסְלוּ כִּי אֵדְעָה כִסְלָם.
אֶשְׁמֹר לְפִי מַחְסוֹם וְאֶשָּׁמֵר, / אֶסְכֹּן – וְאוּלַי בַּדֳּמִי אֶשְׁלָם.