בְּזַמְּרָהּ רוֹמַנְצָה נוֹשָׁנָה

עוֹד עַתָּה אֶהְגֶּה בְּבַת הַקְּסָמִים,

וּבְיוֹם רִאשׁוֹנָה תוֹפַע לִי!

נֹעַם קוֹל שִׁירָתָהּ נְעִימָה

חָדַר חֶרֶשׁ לְלִבִּי פְנִימָה,

וּמֵעֵינִי יִדְלֶה דִמְעָה –

וְטֶרֶם אֵדַע רוּחִי בִי.

זֶה הָיָה חֲלוֹם שֶׁעֲבָרַנִי;

וּכְמוֹ עוֹדֶנִּי יֶלֶד רַךְ,

יוֹשֵׁב דֹּם לְאוֹר הַמְּנוֹרָה

בַּעֲלִיַּת אִמִּי תַחַת קוֹרָה,

וְקוֹרֵא סִפּוּר־מַעֲשֶׂה נוֹרָא –

בִּתְרִיס הַחַלּוֹן רוּחַ יַךְ.

הַבְּדָיוֹת קָמוּ אָז לִתְחִיָּה,

פָּרָשִׁים עוֹלִים מִן הַבּוֹר;

נִטְּשָׁה בְרוֹנְצִיסְוַל מִלְחָמָה,

עַל סוּסוֹ בָא מַר רוֹלַנְדְּ שָׁמָּה,

עִם קְהַל אַבִּירָיו בְּיָד רָמָה,

גַּם גַּנֶּלוֹן, זֶה בְזוּי־הַדּוֹר.

בִּגְלָלוֹ סָר צֵל אֵל מֵרוֹלַנְדְּ,

עַד־צַוָּאר יֶחֱצֶה בְגַלֵּי דָם.

קוֹלוֹת שׁוֹפָרוֹ לְמֶרְחָק עָפוּ,

אֶת אֹזֶן קַרְל טֶרֶם חָלָפוּ,

וּפְנֵי הַפָּרָשׁ חָפוּ, חָפוּ –

וְאִתּוֹ גַם חֲלוֹמִי תָם.

קוֹלֵי־קוֹלוֹת בְּעִרְבּוּבְיָה

הֶעִירוּנִי מִן הַחֲלוֹם.

הָאַגָּדָה תַמָּה נוּגָה,

מוֹחֲאִים כַּף לָהּ לָעֲנֻגָּה,

קוֹרְאִים “הֵידָד!” בְּלִי הֲפוּגָה;

וְהַמְשׁוֹרֶרֶת תִּקֹּד בְּתֹם.