בָּעַר הַיּוֹם וּבִי בָעַר הַלֵּב,
דּוּמָם נָשָׂאתִי קִרְבּוֹ הַכְּאֵב;
חֶרֶשׁ אֶתְגַּנֵּב בְּבוֹא הַלֵּיל,
לְשׁוֹשָׁן שֶׁפָּרַח בְּחֶבְיוֹן צֵל.
צָעַדְתִּי אִלֵּם, קָרַבְתִּי בַלָּט.
רַק דְּמָעוֹת הִתְגַּלְגְּלוּ בִלְחָיַי אַט־אָט;
אֶסְתַּכֵּל בִּגְבִיעַ הַשּׁוֹשָׁן כֹּה יִיף,
וַתַּבְהֵק כְּאֵשׁ לִי מִתּוֹכוֹ עֵין־זִיו.
נִרְדַּמְתִּי עַל־יַד שִׂיחַ־שׁוֹשָׁן זֶה דֹם;
לָצוֹן אָז יַחְמֹד בִּי לֵץ הַחֲלוֹם:
לְעֵינַי תֵּתַצַּב דְּמוּת יַלְדַּת־חֵן,
לְבוּשׁ־שָׁנִי עוֹטֶה חָזֶהָ שֵׁן.
הִיא נָתְנָה לִי דָבָר כֹּה נִפְלָא, כֹּה רָךְ;
בְּסֻכַּת־פָּז שַׂמְתִּיו תּוֹךְ־כְּדֵי־כָךְ.
בְּסֻכַּת־הַפָּז מִשְׂחַק פֶּלִאי אָז קָם,
עֵדָה סוֹבֶבֶת בְּמַעְגָּל שָׁם.
שְׁנֵים־עָשָׂר הַמְרַקְּדִים בָּאֹהֶל הַקָּט,
וְיַחַד בְּעִגּוּל וְיָד אֱלֵי יָד;
הַמָּחוֹל הָאֶחָד כִּי יִתֹּם, אֲזַי
יַתְחִיל הַשֵּׁנִי קוֹדֵחַ וְחַי.
וְנִגּוּן יְזַמְזֵם עַל אָזְנִי אַט־אַט:
"הַטּוֹב שֶׁבָּרְגָעִים לֹא יַחְזֹר לָעַד;
חַיֶּיךָ לֹא הָיוּ אֶלָּא חֲלוֹם,
וְרֶגַע זֶה הוּא כַּחֲלוֹם תּוֹךְ חֲלוֹם". –
תַּם הַחֲלוֹם, אַט הֵאִיר יוֹם,
בְּעֵינַי אָתוּר שׁוֹשָׁן דֹּם, –
אֲהָהּ! בִּמְקוֹם עֵין־זִיו וָאֵשׁ
בֶּן־רֶמֶשׂ קַר בִּגְבִיעוֹ יֵשׁ.