נשר אחד זקן התפרק כנפיו הַבָּלוֹת למען חַדש נעוריו, כמשפט הנשרים אחרי בְלוֹתם. ובטרם תצמחנה לו כנפים חדשות התהלך על האדמה ויבא בשדה ובעיר והוא מדַדה לאטו כה וכה.

ויראהו תרנגול צעיר ויגש אליו ויאמר: הבה נא, אחי, אלָוֶה עליך, כי גר אתה בארץ מטה, ובהתחברך עמי תמצא כל חפצך בי: אנכי אראך אשפתות שמֵנות לנַקר בהן ואנכי אוֹרְךָ מדרכינו והייתי לך לעינים.

ויאמר אליו הנשר: שָׁגִית ברוֹאה; לא עופות־אחים אנחנו ולא בשֵׁפל מקומי; ואני נִקרֵיתי כֹה עד התחדש כנפי, כי דרך־נשרים לי, ועוד מעט אגביה עוּף ואשובה אל מקומי, אל מרחבי רקיע. אף לא לך להורותני ואני נשר זקן, ומה ידעת בימי חלדך המעטים ולא אדע אני?

ויאמר התרנגול: מה תתהלל בזִקנה, הנשר, והכל יודעים כי יתרון לנֹער מן הזֹקֶן, הנעוּרים – מעינות חדשים והזקוּנים – אגַמים נִרפָּשים. שאַל יודעי דבר ויגידוך, כי נוצות התרנגולים הצעירים דרוּשים היום מנוצות הנשרים הזקנים, כי על כן הצעירים מואסים את הזקנים מִתֵּת להם מקום באגודתם ומִדרַך כף רגל על במותם.

ויען הנשר ויאמר: שמעתי כאלה רבות בדור דורים שנותי; הלא זה דבר התרנגולים הצעירים וזאת רנתם בכל דור חדש כי יוָלד, גם בטרם ידעו קרא: הורי ומורי, יביאו יביעו בפיהם בשורה חדשה – והיא ישנה נושנה, כי אך את הקריאה אשר קראו אבותיהם ואבות־אבותיהם קוראים המה ובגאותם־הבל ידמו בנפשם כי חדשות ישמיעו. ומי יגיד להם, כי יש אשר ישָכח החדש ויעבור כצל בקרב שנים והישן, אשר מאסו בו, יהיה נס להתנוסס ובדור אחר ישובו ידרשו אליו. אם לא תדע לך, תרנגול צעיר, כתר לי זעיר וכי תזקן – אז תדע, אז תבין את זאת.