אֱמֹר לָאִישׁ אֲשֶׁר צָנַף צְנִיף עֹז / וְיָשַׁב לוֹ עֲלֵי מִטָּה כְבוּדָּה,

וְנַפְשׁוֹ גָאֲתָה בִּרְאוֹת יְלָדָיו / סְבִיבוֹתָיו, וְאֶת כָּל הָעֲבֻדָּה:

״יְרָא תֵבֵל, אֲשֶׁר לָהּ תּוֹר זְקֵנָה – / וְאָכֵן תַּהֲפוּכוֹת לָהּ כְּיַלְדָּה,

אֲשֶׁר רַבִּים לְפָנִים הֶעֱנִיקָה / יְקָר וָהוֹן בְּלִי מִשְׁקָל וּמִדָּה.

לְשׁוֹנָהּ הֶחֱלִיקָה אֶל פְּתָיִים – / וְהִיא חֶרֶב מְלֻטֶּשֶׁת וְחַדָּה,

וְתַלְבִּישׁ מַחֲגֹרֶת שַׂק לְעָנוּג – / וּמַק תָּשִׂים מְקוֹם קָנֶה וְקִדָּה,

וְתַחְבִּיר נוֹשְׂאוֹת נֶהִי מְקוֹם שִׁיר, / וְשֹׁד תַּחַת זְמִיר שִׁדּוֹת וְשִׁדָּה –

בְּיוֹם יַשְׁלִיךְ אֱנוֹשׁ כַּסְפּוֹ בְּמוֹתוֹ / וְיִהְיֶה כָּל זְהַב נֵדֶה לְנִדָּה״.