לְבָבִי נָע וְנָד מֵאֵין הֲנָחָה,

וְנִשְׁמָתִי בְאַנְחָתִי קְדוּחָה,

וְרוּחִי אַחֲרֶיךָ כַּאֲבֶל־אֵם

כְּמוֹ הָיְתָה בְךָ תָמִיד שְׂמֵחָה.

מְאֹד נִסְמַר בְּפֵרוּדָךְ בְּשָׂרִי,

וְתָעִיתִי כְשֶׂה אוֹבֵד נְדוּחָה,

וְנַפְשִׁי עַל הֲלִיכָתִי מְבַכָּה,

כְּאִלּוּ הִיא אֱלֵי מָוֶת לְקוּחָה.

וְאֶל מִי עוֹד אֲצַפֶּה כִּי אֲהַלֵּךְ,

וּמִי אֶרְאֶה עֲדֵי אֶמְצָא מְנוּחָה?

וְאֵין הַשַּׂר בְּנוֹ־יוֹסֵף לְפָנַי,

אֲשֶׁר יִסְמֹךְ לְנַפְשִׁי הַזְּנוּחָה,

אֲשֶׁר פִּיהוּ לְכָל־צָמֵא מְרַוֶּה,

וּמִלָּתוֹ לְכָל־רָעֵב אֲרֻחָה.