בראש השיר כתובת בערבית: וכתב עוד אל אבי (הדובר הוא בנו של שמואל הנגיד). על שיר זה השיבו שמואל הנגיד בשירו דבריך בתוך לבות נטועים.

נְמוּגֹותִי בְדַרְכִּי הָרְשָׁעָה,

וְנִמְסַרְתִּי בְיַד כֶּבֶד פְּשִׁיעָה,

וְנִתַּתִּי בְּיַד חֶטְאִי, וְהִנְנִי

כְמוֹ טֶרֶף בְּיַד אַרְבַּע רְבוּעָה.

תְּפַשֵּׁט זֹאת, וְזֹאת עֶצֶם תְּגָרֵם,

וְזֹאת תִּמְחַץ, וְזֹאת תִּבְלַע בְּלִיעָה.

וְנִתְקַעְתִּי בְּכַף הָאַחֲרוֹנָה,

אֲשֶׁר הִיא בִי, כְּמוֹ יָתֵד תְּקוּעָה.

וְהֶחְלִיפָה הֲנָחָתִי אֲנָחָה,

וְטוֹבָתִי קְרָעַתָּה קְרִיעָה.

וְהֵמִירָה לְקִיקָלוֹן כְּבוֹדִי,

וּמַלְכוּתִי וּמִשְׂרָתִי – כְּנִיעָה,

וְהוֹד פָּנַי – לְיֵרָקוֹן, וְכֹחִי –

לְכִשָּׁלוֹן, וְשַׁלְוָתִי – זְוָעָה.

וְהִנְנִי מִשְּׂאֵת עֹצֶם תְּלָאוֹת

וְכֹבֶד הַשְּׂאֵת – לִמְאֹד יְגֵעָה;

וְהַנֶּפֶשׁ מְאֹד הוֹמָה, וְהַלֵּב

מְאֹד נִכְאָב, וְהַקֶּרֶן גְּדוּעָה,

וְהַמָּסָךְ כְּהִתְכַּנֵּס כְּבָר צַר,

וְגַם קָצַר לְבוּשִׁי מִשְּׂרִיעָה,

וּמַטֵּה בַר כְּבָר נִשְׁבָּר, וְעָבַר

שְׂשׂוֹן הַלֵּב, וְשִׁיר נִמְנַע מְנִיעָה.

וְהָיִינוּ אֲסוּפֵי הַדְּאָגוֹת

וְהַתּוּגָה בְּקִרְבֵּנוּ נְטוּעָה.

וְאֶתְמַהּ מִזְּדוֹנִי אַחֲרֵי זֹאת,

וּמִקָּשְׁיִי בְּפִגְעִי בוֹ פְּגִיעָה.

בְּאָמְרִי לוֹ: עֲדֵי מָתַי תְּרַחֵק

גְּאֻלָּתִי וְתָנִיס קֵץ יְשׁוּעָה

וְלֹא תִּרְאֶה עֲמַל נַפְשִׁי וְלַחְצִי

וְתִתְבָּע אֶת-גְּזֵלָתִי תְּבִיעָה?

וְלֹא אֹמַר ״עֲדֵי מָתַי?!״ לְנַפְשִׁי,

אֲשֶׁר לֹא, מֵעֲשׂוֹת הָרָע, שְׂבֵעָה,

וְעַד עַתָּה עֲלֵי רֻבֵּי פְּשָׁעַי

שְׁמִי שָׂם שַׁעֲרוּרִיָּה יְדוּעָה.

וְעוֹד לֹא בוֹשׁ אֲנִי אֵבוֹשׁ, וְלֹא שׁוֹב

אֲנִי אָשׁוּב, לְרַפֵּא הַפְּצִיעָה.

וְאֵיךְ אוּכַל נְשֹׂא רֹאשׁ אַחֲרֵי כֵן

וְלֵאמֹר לוֹ: סְלָחָה אוֹ שְׁמָעָה?

וְלוּלֵי כִי אֲשֶׁר הִפְלִיט פְּלֵיטָה

לְשׂוּמָהּ אֶל פְּלֵיטָתִי תְּשׁוּעָה

אֲזַי כִּסְדוֹם הֲפוּכָה נַעֲשֵׂיתִי

וְהָיִיתִי לְתֵל מֶלַח קְבוּעָה.

נְשִׂיא-לֵוִי-וְעֵדָה! שֶׁבְּחַסְדּוֹ

גְּאֻלָּה מִיְּדֵי כָל-צַר, פְּדוּעָה.

בְּנוֹ יוֹסֵף, אֲדוֹנִי, בֶּן-אֲדוֹנֵי

אֲבוֹתַי שֶחֲשָׁבוּהוּ לְרָעָה,

שְׁמַע דִּבְרֵי יְלִיד בֵּיתָךְ אֲדוֹנִי

אֲשֶׁר נִטַּע בְּיָמֶיךָ נְטִיעָה,

הֲלֹא אַתָּה אֲבִי מוּסָר וְאָחִיו,

אֲבִי עֵצָה, אֲבִי חָכְמָה וְדֵעָה,

אֲשֶׁר שִׁמְעָךְ מְאֹד גָּדַל בְּפִי כָל

אֲשֶׁר שָׁמַע, וְהוֹסִיף עַל שְׁמוּעָה,

וְהַחֶסֶד – כְּאִלּוּ אַתְּ בְּרָאתוֹ,

וְהַטּוֹבָה לְךָ הָיְתָה זְרוּעָה,

וּמַדּוּעַ תְהִי נִרְאֶה כְכוֹאֵב,

אֲשֶׁר נִשְׁקַע בְּבוֹר יָגוֹן שְׁקִיעָה?

וּמָה-תִּירָא וּמָה-יֵּרַךְ לְבָבָךְ –

וְהַשָּׁעָה לְךָ אָמָה רְצוּעָה!

וְהָאֵל שֶׁהֱבִיאָךְ עַד הֲלוֹם, הוּא

יְנַהֶלְךָ לְאַט, נִרְחַב פְּסִיעָה.

אֲנִי אֹמַר לְךָ מִלִּים שְׁנַיִם

וְאֶשָּׁבַע בְּחֵי עוֹלָם שְׁבוּעָה:

אֲשֶׁר אִם לֹא לְקַדְמוּתָךְ תְּהִי שָׁב

וְתִקְרַע אֶת-לְבַב תּוּגָה קְרִיעָה,

וְעֵין צָרִים בְּקוֹל הָמוֹן תְּנַקֵּר

וְתָרִיעַ, כְּחוֹלֵק עַד, תְּרוּעָה –

אֲנִי אֶסַּע וְאֵלֶךְ-לִי וְתֵדַע

אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּאַחְרִית הַנְּסִיעָה.