לחברי ואחי ברוח, המטיפים על במות ישראל!
לא דרשות שלמות ומעובדות הנני מגיש ומקדיש לכם, חברים יקרים, כי אם ציונים, המכלכלים בקרבם חומר רב להטפה. שימו עינכם והתענינו במו, אז תמצאו, כי דברי המעטים אך בכמות יעירו ויעוררו את מחשבותיכם להגות לחשוב ולהכין מטעמים חדשים לקהל שומעי נאומיכם. אולם אחת אשא מכם, כי לא בחפּזון תקראום. שנו, שלשו, – ותמצאו במו את אשר תבקשו. ביחוד עליכם לשים לב אל המלים המגודלות באותיותיהן, המכלכלות בתוכן את התוכן והתמצית שבנאומי, ואתם, כיד ההטפה והאמנות הטובה עליכם, תרחיבום, תשכללום ותפארום בציצים ופרחים, בתמונות וציורים חיים למען ינעמו לאזני השומעים. לא מפיכם תוציאום, כי אם מלבכם, ואז רק אז יכנסו ללבות מקשיביכם ויעשו פרי.
*
זה יותר מיובל שני – משנת תרל"ח – חלפו ועברו מיום עלותי על הבמה. רבות נדדתי בארצות שונות, אשר בני עמנו נחתים במו; בקרתי את הערים היותר גדולות ברוסיה, גרמניה, צרפת, הולאנד, בלגיה ובריטניה ולכל לראש בארץ ישראל. גם פּה בארצות הברית באמריקה בקרתי ערים לעשרות, אשר אחינו הגולים מצאו בהן מקלט ומפלט למו מחמת צורריהם בארצות גלותם; אולם פה בארץ החופש נשתנו החיים לגמרי, ואתם גם צרכיהם, ויען כי משאותי ונאומי בני החיים המה, להן נשתנו גם הם, ולא כל אשר הטפתי שם, מעבר לים, ביחוד ברוסיה, תחת ממשלת הצאר, אוכל להטיף פה. כי כל גדול הוא בהטפה, אשר לא רק דבר בעתו, כי אם גם דבר במקומו מה טוב, אחרי אשר הזמן והמקום תואמים הם, אחוזים ודבוקים יחד ולעולם לא יפּרדו.
*
ואני תפלה לבורא ניב שפתים, כי אחי ורעי המטיפים ישימו לב לדברי אלה וישתדלו להרים את קרן הדרשנות, המוסד היותר עתיק עוד מימי הנביאים בישראל, וכלנו נזכה להטיף דברים חיים ונשגבים, לקוחים מהחיים הנורמלים, באזני אנשים חיים, בני עם חי ורענן היושב שאנן בארצו ונחלתו – ארץ אבות, נחלת ישראל.
אחיכם בדעה,
צבי הירש מאסליאנסקי.