ידידי ואיש שלומי מנוער, מטיפנו הלאומי, מר צבי מסליאנסקי:
קראתי את נאומיך בספרך ומצאתי אותם חזקים כראי מוצק, לא נמר ריחם ולא נסתם חזונם בעברם מן הדבור החי אל הקולמוס והניר. – נאומיך אלה – נכר מכל פרשה ופסוק שבהם שלא דבר שפתים הם, כי אם תוכן חייך ונפשך הלוהטים באש קדש, ולא לחנם שמעך הולך בכל הארץ זה דור שלם כאחד ממלאכי התחיה.
אתה האיש אשר לא תלה את כנורו על אדמת בבל, כי אם להפךְ, התאמצת ברוב אונים ללבות את הגחלת הלוחשת תחת ערמת אפר־הגלות, ושמחתי לראות זה פעמים ושלש בימי בקורי בארץ הזאת מה רבים המה רעבי תורתך וצמאי דבריך.
נפשי עורגת לראות אותך מתנוסס באור שיבה ויושב בשלוה ונהנה מזיוה של ארץ ישראל ומשמיע פעם בפעם – מתוך נחת וכבוד – את לקחך הזךְ, ובטוח אני, כי בערב הֶעָרֵב של חייך ופעולותיךָ עוד יזרח לךָ בוקר לא עבות.
והנני נפרד ממךָ בברכת ציון ובידידות נאמנה,
שלך,
נחום סוקולוב.