"כי מי נח זאת לי, אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על
הארץ, כן נשבעתי מקצף עליך ומגע בך. כי ההרים ימושו
והגבעות תמוטינה, וחסדי מאתך לא ימוש, וברית שלומי לא
תמוט, אמר מרחמך ה'." (ישעיה נ"ד)
*
“ותרם התבה מעל הארץ”.
אמנם כן! לנח נדמינו מפי אביר החוזים, בן אמוץ, עוד לפני אלפים ושש מאות שנה, כי כנח נחצה בגלי מבול הדם והדמעות, אשר ישטפונו בכל ארצות התבל, ואלם כנח בתבתו נמלט בתבתנו – אמונתנו ולאומיתנו – משטף המים הזדונים – אבל התרוממנו מהארץ.
*
שמי חיינו כסו בערפלי אופל, בענני האנטישמיות, עבים על עבים עולים, נשיאים על נשיאים מתנשאים, משברים על משברים משתברים ומשברים את עץ חיינו וגאון לאומנו: גלי קצף, בוז ומשטמה עוברים על ראשינו, רעמים וברקים מפצפצים אותנו בכל ארצות פּזורנו, וישראל סבא כנח התמים מתחבא ומתבונן בתבתו – אמונתו ומורשת אבותיו – ישוט ישחה ויצוף מגל אל גל – מגוי אל גוי. הרים ימושו, גבעות תמוטינה, הררי עד יתפוררו והוא עודנו חי!… ישראל כנח מנסה לשלוח את העורבים והיונים לראות הקלו המים מעל פני האדמה?…
*
העורבים רבו במספר מבר כוכבא עד שבתאי צבי פראנק, יוצאים יצא ושוב בכל ימי גלותנו.
בימינו בדורנו החל ישראל לשלוח את היונים, אולם עד כה לא מצאה עוד היונה מנוח לכף רגלה, יען כי דורשי שלום ציון מהלוי עד הגרש“מ עפו דאו אך ברוח ולא הרהיבו עוז בנפשם להציג כף רגלם ארצה עד היונה השלוחה בדורנו, הוא מנהלנו האלמותי הד”ר בנימין זאב הרצל, הביא עלה זית בפיו, בבשורתו כי הגיעה השעה להתלאם ולהסתדר ולהביא קץ לגלותנו.
“כי קלו המים מעל הארץ”…
*
הקשת בענן הוא אות הברית, סמל האחדות “כמראה הקשת”, אשר יהיה בענן ביום הגשם, כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה' האחד – התאחדות הצבעים.
*
אם נתאחד להיות עם אחד בני תורה אחת המאמינים באל האחד, אז נזכה לשבת בארצנו האחת ונוכל להתנחם בדברי בן אמוץ:
"רני עקרה לא ילדה, פּצחי רנה וצהלי, לא חלה, כי רבים
בני שוממה מבני בעולה, אמר ה'." (ישעיה נ"ד)
ובאמת נפלא הדבר, כי רבו בני כנסת ישראל השוממה במספּר – כן ירבו – מרומיניה אויבתה הבעולה! הדבר הזה יעודדנו ויתן תקוה בלבנו, כי עוד יחרבו המים מעל הארץ, אז נשוב אליה, כי כשם שאנחנו מחכים לה כן היא מחכה לנו ולא נוסיף לדאבה עוד, כי אך מציון תשועה.
*
"את קשתי נתתי בענן והיתה
לאות ברית ביני ובין הארץ".
*
כל צבע וצבע הוא צבע מיוחד בפני עצמו בנגהו זיוו והדרו, הם אינם מתבוללים, אבל מתאחדים המה בהקשת ומתלכדים ומתקרבים היה איש לרעהו בקשת רבת־הגונים.
אלה המה הכחות השונים: ציונים, מזרחים ופועלים המאירים בגונים שונים ומתלכדים ומתאחדים בפעולתם ובמטרתם.