אחת מהמדות המצוינות בעמנו היא הכנסת אורחים. את המדה הזאת ירשנו מאבינו הראשון. ובפרשת השבוע מתארת תורתנו תמונה נעימה וקדושה מאהבת אבינו לגרים ולאורחים, בתור מיסד הראשון את “הכנסת האורחים” הראשונה.
“והוא יושב פּתח האוהל כחום היום”.
הכף של המלה “כחום” הוא דמיוני ולא זמני, לאמר: אברהם יושב בפתח אהלו בלב מלא חנינה ורחמים לכל קשי־יום הרעבים, כי לא בדק למזונות, וישפּיע מטובו לכל דורשי עזרתו ”כחום היום" המאיר ומחמם לארץ וכל הדרים עליה ברחמים.
*
עד כמה מן החמלה והרחמים צפון בפתגם התלמודי להלכה:
“אין בודקים למזונות” (בבא בתרא ט.)
בשנות בצורת פּתח רבי יהודה הנשיא בית תמחוי לבני מקרא ובני משנה: אחד מתלמידיו המצוינים רבי יונתן בן עמרם התחפש לעני ובבואו לפני הנשיא לבקש אוכל, שאלהו רבי יהודה: קרית? " "שנית? " אמר לו: “לא” ויהי ברצות הנשיא להשיב פניו ריקם, התמרמר רבי יונתן לפניו ויקרא בקול:
“פּרסני ככלב וכעורב!”
(בבא בתרא ח.)
ברמזו באצבעו על החיות והעופות אשר עמדו לקראתו בגן החיות, אשר להנשיא לאמר: במה גרוע אנכי מהחיות הללו, אשר תפרנסם גם בשנות בצורת?
"לוף – מאכל עורבים – כגון רבי יהודה הנשיא המכלכל
עורבים בבית האסף שלו" (שבת דף קכ"ו.)
*
גם רבי פּנחס בן יאיר התנא החסיד מאן לאכל לחם על שולחן רבי יהודה הנשיא אחרי ראותו כודנייתא חוריתא בחצרו – ערוד – בתור מחאה נגד מנהגו זה.
(רבי דוד פרידמאַן מקרלין)
*
את המחאה הזאת יוכלו למחות הנודדים, אשר שערי אמריקה סגורים לפניהם ומושבים אחור מאי־הדמעות (עליס איילאנד) לארצותיהם בעת אשר בארץ העשירה והרחבה נמצאות בתולות בלות עשירות, המקדישות את אוצרותיהן להחזקת כלבים וחתולים. הנודדים האומללים יוכלו בצדק לקרוא את קריאת רבי יונתן בן עמרם:
“פּרנסונו ככלבים וכעורבים!”…
“ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום”.
שלשת האורחים שוו בדמיונם את ההבדל הנורא בין שני ההפכים, שתי הקצוות בין אברהם העברי, המכניס אורחים הראשון, ובין אנשי סדום הרעים והחטאים, אשר יד עני ואביון לא החזיקו.
*
"כי ידעתיו, למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו
ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".
וצאצאיו אחריו שמרו את המדה המצוינת – הכנסת אורחים גם בכל ימי הבינים תחת הלחץ הנורא והרדיפות האיומות, תמכו ועזרו איש את אחיו ולא ישבו לאכול לחם מבלי אורחים על שולחנם. שבתותיהם, מועדיהם ו“סדריהם” בחג הפּסח מזהירים ככוכבים.
"מעשה ברבי אליעזר ורבי צדוק ורבי יהושע שהיו מסובין
בבית המשתה והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם. נתן
הכוס לרבי אליעזר ולא נטלו, נתנו לרבי יהושע וקיבלו. אמר
לו רבי אליעזר: מה זה, יהושע, אנו יושבים ורבן גמליאל
עומד ומשקה עלינו. אמר לו רבי יהושע: מצינו גדול ממנו
ששמש: אברהם גדול הדור היה וכתוב בו “והוא עומד עליהם”
ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו?…"
(קדושין לב: )