עוד היום שולח יעקב מלאכים ומנחות בידיהם לעשו אחיו –

“ויירא יעקב מאד ויצר לו” – באותה שעה נשא יעקב את

עיניו וראה את עשו שהוא בא מרחוק (בזמן) ותלה

עיניו למרום ובכה, והבטיחו זהוא מושיעו מכל צרותיו

בזכותו של יעקב, שנאמר: יענך ה' ביום צרה,

ישגבך שם אלהי יעקב". (בראשית רבה, פּ' ע"ה)

“ורוח תשימו בין עדר ובין עדר” – אמר יעקב: אם יהיו

צרות באות על בני לא תביא אותן זו אחרי זו, אלא הרוח

להם מצרותיהם". (שם)

“ויפצר בו ויקח”.

*

"שרו של עשו נדמה ליעקב אבינו בארבעה פּרצופין: בדמות

“רועה”, בדמות “גוי”, בדמות “ארכיליסתים” ובדמות "תלמיד

חכם". (חז"ל בכמה מקומות)

*

שנאת עולם לעם עולם. שנאת עולם היא פושטת צורה ולובשת צורה, והצורות שונות.

*

האמונה – “רועה”: מסעי־הצלב והאינקוזיציה בדמותו של רועה דתי.

*

הלאומיות – “גוי”: ביסמארק במבטאו: “ארץ אשכנז לאשכנזים”, יצר את האנטישמיות הלאומית.

*

הכלכלה – “ארכיליסתים”: הפּרעות ברוסיה והגרושים ברומיניא הם תולדות הכלכלה.

*

הדעת – "תלמיד־חכם"טרייטשקע ושטעקער האשכנזים, פּאָביעדענאָסצאָוו הרוסי וטשעסטערטאָן האנגלי והגרמני גם יחד המה החכמים להרע, אשר יצרו את שיטת האנטישמיות המדעית.

*

“וישקהו” – נקוד עליו. רבי ינאי אמר: מלמד שלא בקש

לנשקו אלא לנשכו ונעשה צוארו של יעקב כשיש,

וקהו שניו של אותו רשע. ומה ת"ל ויבכו? – זה בכה על

צוארו וזה בכה על שיניו. אל תקרא וישקהו,

אלא “וישכהו”. (ילקוט שמעוני)

הנשיקות הן יותר מסוכנות מן הנשיכות. הנשיכות גורמות מכאובים וצער, והנשיקות מביאות כליון וחדלון.

*

הכלב והשפן

הכלב רודף אחרי השפן, השפן בורח, הכלב אחריו מדליקו ונושכו; השפן בשארית כחו מציל נפשו משיני הכלב ובורח הלאה; הכלב תופשו שנית בשניו החדות וקורע נתח בשר ממנו, זרם דם מתפּרץ מפּצעו, השפן נחלש, נופל ומתגולל ארצה בשטף דמו; הכלב במנוחה משתרע על גוית השפן ומלקק בנחת את דם מנוצחו ומכסהו בנשיקותיו.

“כלב, כלב! – קורא השפן הפּצוע והשוכב תחת רגלי נושקו ומלטפו בלשונו. – הלא טובות לי נשיכותיך מנשיקותיך! אז בהנשכי קויתי להמלט ממך, ועכשיו בהנשקי, אפסה כל תקוה ממני, ודמי החם – נפשי – יתבולל בדמך – נפשך – ואיננו!”

*

“שלחני, כי עלה השחר!” – מתחנן שרו של עשו לפני יעקב, כי כחו וגבורתו אך בחשכת הלילה וצלליו.

“לא אשלחך כי אם ברכתני!” – ענה יעקב באמץ רוח.

בעלות שחר הציווילזאציאן ויגרש את חשכת ימי הבינים קראו רודפי ישראל אליו, כי ישלחם ולא יזכור למו את חטאתם ונבלותם.

“לא אשלחכם! – ענה ישראל סגא – כי אם ברכתוני ונתתם לי ברכה בהשיבכם לי את ארצי, אשר גזלתם ממני”.

(מיראבא הצרפתי הגדול)

*

“לא יעקב יאמר עוד שמך, כי אם ישראל”.

אם קארל האשכנזי חטא, אז רק קארל החוטא ולא כל העם האשכנזי; אם איואן הרוסי יעשה מדחה, אז רק איואן הפּרטי הוא הפּושע ולא העם הרוסי. לא כן אם יעקב היהודי יפשע אז על כל ישראל יצא הקצף. – כי “לא יעקב יאמר עוד שמך, כי אם ישראל!”

(רבי יצחק מוולאזין)

“ויזרח לו השמש והוא צולע על ירכו”.

תמיד ובכל מקום אשר יזרח השמש עליו, ידמה כי השמש זרחה לו, וגם אם אך יקוה כי תזרח לו, אז יחל יעקב לצלוע על ירכו…

*