שמן זית זך כתית למאור זית רענן, יפה פרי תואר קרא ה' שמך, מה הזית הזה עד שהוא באילנו, מגרגרין אותו, ואחר כך מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת, ונותנין אותו במטחן, ואחר כך טוחנין אותו אחר כך מקיפין אותו בחבלים ומביאים אבנים ואחר כך נותנין את שמנן, כך ישראל: באין אומות העולם וחובטין אותם ממקום למקום, וחובשים אותם בקילורין, ומקיפין אותם טרטיוטין, ואחר כך עושים תשובה והקב"ה
עונה להם. (שמות רבה פּ' ל"ו)
אמנם כן! ישראל נמשל לזית ואינו מוצא שמנו, אלא על ידי כתישה, ובעת אשר הוא כתית אז הנהו למאור.
והכתיתה שלטת בכל דברי ימינו, “ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה' ויתנם בידי מדין” – כתית – " ויצעקו בני שיראל וישלח להם מושיע ושופט" – למאור.
והמכתתים הלא המה: עמלק, אשור, בבל, פּרס, יון, רומא, ספרד, צרפת, בריטניה, אשכנז, פּולניה, רוסיה ורומיניה – כלם עשו לבני ישראל כתית, והם היו למאור, להעלות נר תמיד.
*
זית רענן יפה פרי תואר: ישראל נמשל לזית, כי כל המשקין מתערבים זה עם זה והשמן אינו מתערב אלא עומד
עליו; כן ישראל אינם מתערבים עם העכו"ם, שנאמר
לא תתחתן בם. (ילקטו ומדרש רבה שם)
כל המשקים אדם מערב בהם ואינו יודע איזה תחתון ואיזה עליון, אבל השמן אפילו אתה מערבו בכל המשקין שבעולם
הוא נתון למעלה מהם. (מדרש רבה שם)
רבו צרינו או “אוהבינו” אשר נסו לערב, למסוך ולמזוג את ישראל בתוכם וידמו כי הצליחו או כי יצליחו, ויהי אך “הכתית” באה, והנה נבדל השמן ויהי “למאור” שנית, כאשר ראינו בעינינו בימי אלכסנדר השני והשלישי ברוסיה.