העגל והמרגלים; המעשה והדבור; החטא הראשון נגד ה' והשני נגד העם והארץ; האל טוב וסלח; והעם והארץ לא יוכלו סלוח לעולם.
*
“ואלה שמותם” – אמר רבי יצחק: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מרגלים על שם מעשיהם נקראו, ולא עלה בידינו אלא אחד: סתור בן מיכאל – שסתר דבריו של הקדוש ברוך הוא; מיכאל – שעשה עצמו מך. אמר רבי יוחנן: אף אנו נאמר: נחבי בן ופסי – שהחביא דבריו של הקדוש ברוך הוא; ופסי – שפּסע על מדותיו של הקדוש ברוך הוא".
*
הסתורים והנחבים שמים שמות גם היום בעמנו; העושים עצמם מך הם המה הרקבון בהאומה ועל ידם יחובלו כל המעשים, ויהרסו כל המפעלים, בעננם את ענן האדישות (אינדיפערענטיזם) על שמי היהדות והופסים פּוסעים על כל המדות, על הטהרה, הסדרים והנקיון ויהרסום ועל ידם בני גמלים ובני סוסים.
כלם אומרים אפס.
*
“ויעלו בנגב ויבא עד חברון” – ויבאו מיבעי ליה? אמר רב: מלמד שפּרש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות ואמר להם: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים".
(סוטה)
*
גם אנו אין לנו כי אם להשתטח על העבר, אחרי אשר הוה אין לנו, ועל ידי העבר נגיע אל העתיד ככלב בן יפונה.
*
“וטפּכם אשר אמרתם לבז יהיו, והבאתי אותם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה”.
*
“ויעפּילו לעלות אל ראש ההר, וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה”.
*
המעפּילים לעלות אל ראש הר ההתבוללות יקחו מוסר מהפסוק השני:
“וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא, ויכום ויכתום עד החרמה”.
*
כהעמלקים והכנענים עושים כעת הרוסים והרומינים והאשכנזים והפּולנים וההונגרים, אחרי כי אין ה' בקרבם.
*
כשחטאו ישראל בעגל לא עליהם היה גזר דין עד שחטאו בעון המרגלים, וכן הוא אומר: נתנה עלי בקולה, שנאמר: “מות וחיים ביד לשון”.
(ילקוט)