עודנו זוכרים מילדותנו בהיותנו בעירות רוסיה, פולניה ורומיניה, כי חברות הצדקה והמוסדים השונים בחרו למו כל אחד מהם פּרשה אחת מפּרשיות התורה המכלכלת בקרבה את תכנית פּעולתם; והיתה השבת ההיא וכל הכנסותיה מהקרואים לתורה קדש לקופּתם. – “הכנסת אורחים” בחרה לה פּרשת וירא; “גמילות חסדים” – משפּטים; “נר תמיד” – בהעלותך; “חברה קדישא” – חיי שרה. ולו שאלוני “המהרסים” לבחור למו איזו פּרשה, כי אז יעצתים – פּרשת קרח. כי הוא היה אביהם ומחוללם. ואחריתם – כאחריתו…
*
“מה עשה? עמד וכנס מאתים וחמשים סנהדראות והלבישן טליתות שכלן תכלת, באו ועמדו לפני משה; אמרו לו: טלית שכלה תכלת חייבת בציצית או פטורה?. אמר להם: חייבת. התחילו לשחוק עליו: אפשר טלית של מין אחר, חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטר את עצמה?”.
(מדרש)
*
סמל המהרסים והפורקים מעליהם עול ממשלה ורוצים בחופש הפּרטי באמרם: “רב לכם, כי כל העדה כלם קדושים”.
*
“וישמע משה ויפּול על פּניו”.
תכנית רוח משה, אהבתו לעמו עדי אשר לא השאיר כל משרה לבניו, וימלא את ידי בן נון משרתו למנהיג על העם, משה הטוב והמיטיב התחנן אליהם:
“שמעו-נא בני לוי!”
“ויקהל עליהם קרח את כל העדה – התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות”. – זה דרך המהרסים והפּוקרים, הפּורקים כל עול מעליהם עד היום לפנות אל העם בדברי ליצנות והפקר.
אמר להם:
“אלמנה אחת היתה בשכנותי, ועמה שתי נערות יתומות, והיה להם שדה אחד; באה לחרוש, אמר לה משה: “לא תחרוש בשור וחמור יחדו”; באה לזרוע, אמר לה: “שדך לא תזרע כלאים”; באה לקצור, אמר: “הניחי לקט, שכחה ופיאה”; אמרה לעשות גורן, אמר לה: “תרומה, מעשר ראשון ומעשר שני”; הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. מה עשתה? עמדה ומכרה את השדה ולקחה שתי כבשות, כדי ללבוש גיזותיהן וליהנות מפּירותיהן. כיון שילדו, בא אהרן ואמר לה: תני לי את הבכורות. הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות. הגיע זמן גזיזה – ראשית הגז. אמרה: אין בי כח לעמוד באיש הזה, הריני שוחטתן ואוכלתן. כיון ששחטה, אמר לה: תני לי הזרוע והלחיים והקיבה. אמרה: אפילו אחר ששחטתי לא נצלתי מידו. ואמרה: “הרי הן עלי חרם”. אמר לה: כולו שלי הוא, שכך אמר הקב”ה: “כל חרם בישראל לך יהיה”. נטל והלך לו והניחה בוכה היא עם שתי בנותיה."
כדין כלהן עבדין להא ביזתא עלובתא ותולין בהקדוש ברוך הוא.
(מדרש שוחר טוב פּרשה א)
*
“לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' ואהרן מה הוא כי תלינו עליו?!”
אם יש ה', דומו, רגזו ואל תחטאו, ואם תכחשו בו, עם מי תריבו?!…
*
מהרסי זמננו! הלא נועדים הנכם על ה', וישראל מה הוא, כי תלינו עליו? הלא לשיטתכם אין אמונה ולאומיות, ומדוע הנכם נצים? מדוע הנכם מדפּיסים את עתוניכם באותיותינו? הבדלו, נבדלים, מאתנו!
*
מעז יצא מתוק ומקרח יצאו בני קרח, ומהמהרס בן יצהר יצא הבונה בן חנה ואלקנה ויבן את בית ישראל על יסודות נאמנים, שנא את המלכים, צרר את המהרסים, ויהי הריפּובליקני הראשון בתבל.