התוגה – ב“חזון” והנחמה – ב“נחמו”, וישעיה הוא גבור היום.
תוגתנו הולכת הלוך ורבה, ונחמתנו מה מצערה ודלה.
*
שאל שאל אחד הסופרים הרוסים:
“אחרי שכל העולם שונא את היהודים – איך אפשר לומר, שכל העולם חיבים והיהודים זכאים?”
האם באמת כל התכונות הרעות והמעשים המשחתים שכל העולם מיחס להיהודים אינם אלא בדותא?
התשובה:
עלילת הדם תוכיח! (אחד העם)
היהודי והדם – הלא שני הפכים המה, ורבבות שונאינו מאמינים בהאשמה והעלילה הנאלחה הזאת.
זאת נחמתנו!
*
“נחמו, נחמו, עמי, יאמר אלהיכם, דברו על לב ירושלים, וקראו אליה, כי מלאה צבאה, כי נרצה עונה, כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה”.
*
אם נקרא בשם עם, אז נוכל לדבר על הלב: הרגש, ולא אל הראש: ההגיון.
*
“קול קורא: במדבר פּנו דרך ה‘, ישרו בערבה מסלה לאלהינו, כל גיא ינשא, וכל הר וגבעה ישפּלו, והיה העקב למישור והרכסים לבקעה, ונגלה כבוד ה’, וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר”.
*
אמנם כן! אך מדבר וערבה בארצנו, וגיאות, הרים וגבעות בחברת מין האדם, וכבוד ה', היא היהדות, תישר כל ההדורים ותרומם את המין האנושי לפסגת האושר.
*
“קול אומר קרא: ואמר מה אקרא? – כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה. יבש חציר נבל ציץ, כי רוח ה' נשבה בו. אכן חציר העם, יבש חציר, נבל ציץ, ודבר אלהינו יקום לעולם”.
*
“המו גוים, מטו ממלכות, נתן בקולו תמוג ארץ, ה' צבאות עמנו, משגב לנו אלהי יעקב סלה!”
*
“הלא ידעת אם לא שמעת: אלהי עולם ה', בורא קצות הארץ, לא ייעף ולא ייגע, אין חקר לתבונתו, נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה. ויעפו נערים ויגעו ובחורים כשול יכשלו. וקוי ה' יחליפו כח, יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו, ולא ייעפו”.