“כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו: הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב”.
שתום העין היטיב לראות מרחוק בזמן, כי עם ישראל יהיה עם יחיד במינו ולא יתחשב בגוים.
*
אחרי קיומו כארבעת אלפים שנה, שאול ישאלו עליו חכמים וחוקרים, משלו ומשל עמים אחרים, אם עם הנהו או לא?!
*
לשחוק או לבכות? – בראותנו איש שב וכביר-ימים משתדל להשיג תעודת בגרות!
*
מושג שם “עם” על פי תורתנו הוא בעל שלש קנינים: משפּחה, לשון וארץ – למשפּחותם, ללשונותם בארצותם.
*
אחינו המתקנים והמתבוללים שמונו ללא־עם, אחרי אשר תחסר לנו הארץ, ויתנו לנו תעודה, משלחת אמונה, בעת אשר הם בעצמם כחשו בה.
*
חכמינו ופילוסופינו החדשים חלמו את החלום הגדול והיפה – אזרחות עולמית, קוסמופּוליטיות, ובחלומם בהקיץ ותרו על כל קנינינו הלאומיים, טהרת המשפּחה זנחו ואת השפה שכחו ויצאו לרעות בשדות אחרים.
*
הקוסמופּוליטיות היא אך חלום יפה, אשר לעולם לא תתגשם, כשם שכל צפּרי שמים לא תתהפּכנה למין אחד, וכשם שכל עצי היערות לא יהיו למין עץ אחד, כן לא יהיו כל העמים לגוי אחד בארץ.
*
את חסרון הארץ, אשר חסרנו זה כאלפּים שנה, מנו לנו הגלות, הפּזור בין העמים, היסורים, הגזרות והגרושים, הרדיפות והמועקות, כי שמונו לעם לבדד, לעם בלי ארץ.
*
“כל מכת שבט, אשר הצליפה על גוית היהודי בימי-הבינים – יאמר אמרסון האמריקני – היתה לשלהבת אש בלבו פנימה. בית-כלאו, מעונו הדל בהגיטו היה לו לארמון מפואר, כל ספר מספריו, אשר נשרף על ידי הישועיים הקנאים, היה לעמוד-אש להאיר עיניו בחשכת גלותו ויאמצו ויעודדו את רוח לאומו…”
*
האידיאל, אשר נביאינו חזוהו ברוח קדשם ושאפו אליו בכל חום נשמתם, היה, כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, אבל יסירו מעליהם את משפּטיהם הקדומים, אשר נחלו למו מימי קדם, ויחלו לאהוב ולכבד איש את רעהו ולעבוד יחד לטובת כלם.
האידיאל הזה מתגשם לאט לאט וכל האומות הקטנות, העשוקות ורצוצות, החלו לדרוש את משפּטן וזכותן בחיים.
*
הנה ימים באים, אשר יביאו תקוה וישע, צדק ומשפּט לאלה העמים החלשים, מחוסרי-ארץ ועזובי-מולדת, אבל בעלי נפש לאומית חיה וערה, החושבים והמרגישים כי עודם חיים, המחכים והמצפּים לעתיד מזהיר; לא כן גורל העמים אשר תקותם אבדה, הם אינם מכירים בישותם, כי דרכם תאבד.
*
עלינו לחזק בעוד מועד את אשיות לאומיתנו, למען נוכל לדרוש את זכיותינו, לתבוע את עלבוננו, ולא נשאר עוד “עם לבדד” כאבר מדולדל במין האנושי וכבריאה, אשר אין בכחה לא לחיות ולא למות.
*
הבה נחזק את שני הקנינים אשר נשארו לנו בעצם תומם: המשפחה והלשון, והקנין השלישי, הארץ, ימנה לנו בקרוב.