“אשרי העם יודעי תרועה, ה' באור פניך יהלכון”. (תהלים פט)
“מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת, או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת, ושמע קול שופר, אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא. אף על פי שזה שמע וזה שמע – זה כיון לבו וזה לא כיון לבו”. (משנה ראש השנה פ"ג)
“תוקעין ומריעין כדי לערבב את השטן”. (ראש השנה ט"ז)
מה הוא אושר העם?
אם נשאל את השאלה הזאת לעמים שונים אז נשיג מהם תשובות שונות. אלה ישיבו, כי אושר העם היא “ארץ טובה, רחבה ופוריה”; אחרים ישיבו: “ממשלה נאורה”, “צבא רב”, “צי אדיר”, “ספרות נשגבה”, “אמנות נשגבה” ועוד כאלה, ומשוררנו הקדוש יחרוץ משפּט אופי ונפלא:
אשרי העם יודעי תרועה!"
*
מה היא כונת השופר? ומה הוא האושר הצפון בתרועת השופר? ומי הוא השטן אשר התקיעות והתרועות מערבבות אותו?
*
להשם “תרועה” אשר שרשו “רוע”, ישנן שתי הוראות: א) השמעת קול שופר; ב) התרועעות בין איש לרעהו בחברת מין האדם, כמו “ותרועת מלך בו”. ויפה המליץ המנגן הגדול מאיר-בר היהודי, כי בקול תרועת השופר הוא שומע קול צפצוף התרנגולת, האם לאפרוחיה הקטנים, כי יתקבצו יחד בצל כנפיה, בראותה כי סכנה מרחפת עליהם ובהשמיעה את תרועתה הטבעית, אז יתקבצו האפרוחים כרגע למצוא חסות בצל כנפי אמם. והשפה העברית הטבעית כהטבע בעצמה קראה את הצלצול הטבעי הזה בשם “תרועה”, המכלכל בקרבו רעות וקבוץ הפּרטים לכלל אחד, להגן איש על רעהו לאמר: “יתאחדו הנפרדים ויתרועעו!”
*
הנה זאת היא כונת השופר, וזה הוא אושר העם היודעים ומבינים ומכונים את התרועה ומתרועעים, ובקול השופר הזה מערבבים את השטן – פירוד הלבבות
“היורד ומתעה, עולה וקטרג, נוטל רשות ונוטל נשמה”. (בבא בתרא ט"ז)
*
השטן הזה נטל את נשמתם של ישראל בחציו המרעלים: שנאת חנם, מחלוקת ופירוד הלבבות; החריב את ארצו, השם היכליו ויגלהו לארצות זרות, ויכניעהו וידכאהו עד דכא.
*
להשטן הלאומי הזה אין כל תרופה, כי אם התרועה הלאומית בכונה לאומית כהוראת המשנה:
"אם כיון לבו, יצא
ואם לאו, לא יצא."
*
אמנם כן! העם העתיק לוקח את השופר העתיק ומשמיע את קול התרועות העתיקות אשר נשמעו במחנהו לפני אלפי שנים, עוד בעת אשר תרועת מלך היתה בו.
*
עתה יאירו לעינינו דברי משוררנו הקדוש כספּירים מזהירים:
"אשרי העם יודעי תרועה!
ה' באור פּניך יהלכון."
אם נלך באור פּני ה' להיות גוי אחד בארץ, כשם שהוא אך אל אחד בשמים.
*
לאסוננו איננו יודעים עוד את התרועה, תרועת האחדות, כדבעי, ואך את קול השברים אנו שומעים היטב מכל העברים מחוץ ומבפנים בכל ארצות פּזורנו, שברים מרוסקים ומקורעים לקרעים, קולות מיבבים וקוראים לעזרה…
*
הבה נקוה לשמוע את קול התרועה האמתית מהשופר הגדול, ובאו האובדים והנדחים לאור באור ה' בירושלים.