לטובת עמו וארצו שב זרובבל הנשיא בבלה (סדר עולם) והנהגת העם נמסרה לידי יהושע הכהן הגדול.

*

בדור השני קם עזרא הסופר בתורת ה', גבור הרוח, אשר התלמוד הרימהו למעלת משה בן עמרם, באמרם:

"ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו, אלא שקדמו דור

משה" (סנהדרין קא)

“אלו היה אהרן קים, היה עזרא גדול ממנו בשעתו”. (קהלת רבה)

“רבי יהושע בן קרחה אמר: מלאכי זה עזרא”. (מגלה טו)

“מלאכי דאיתקרי שמיה עזרא ספרא”. (תרגום)

ומה נשגב הרעיון הזה, כי האחרון שבנביאים היה המיסד של אנשי כנסת הגדולה.

*

עזרא היה סופר מהיר בתורת ה', אולם לעשות גדולות לבדו לא עצר כח, עד אשר לאחר שלש עשרה שנה מצא לו עזר בנחמיה הפּחה המשקה למלך ארתחששתא הפּרסי. נחמיה היה איש רב פעלים ובידים חרוצות הוציא לפעולות את מחשבות עזרא הנשגבות. כשני עמודים היו שני הגדולים האלה אשר כל עם יהודה נשען עליהם.

יחד הרימו את מצב העם ברוח ובחומר: עזרא בקניניו הרוחניים ובתקנותיו אשר תקן, ונחמיה בפעולותיו הכבירות. שניהם יחדו היו למגן ולמחסה להעם נגד טוביה וסנבלט וכל צרי יהודה ובנימין, גם נגד החורים והסגנים, אשר ידם היתה במעל ההתבוללות ובחזקת היד הבדילו את כל בנות־הנכר מזרע קודש.

“ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם” –

מספּר בן הכליה הפּחה בתמימותו.

לקח מוסר השכל נוכל ללמוד מפּרק החמישי בנחמיה, לקח לכל הממשלות בדורנו אנו:

*

"ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה לאחיהם היהודים. ויש אשר

אומרים: בנינו ובנותינו [עו]רבים¹ ונקחה דגן ונאכלה

ונחיה; ויש אשר אומרים: שדותינו ובתינו אנחנו עורבים

ונקחה דגן ברעב… ועתה כבשר אחינו בשרנו, כבניהם בנינו

והנה אנחנו כובשים את בנינו ואת בנותינו לעבדים ויש

מבנותינו נכבשות ואין לאל ידינו, שדותינו וכרמינו לאחרים".

לפני אלפּים וחמש מאות שנה עמד הנשיא היהודי לימין העשוקים, ובימין צדקו הכריח את החורים והסגנים להשיב להעניים את בניהם, בנותיהם, שדותיהם וכרמיהם, אשר לקחו מהם בערבון ונחמיה בעצמו מספּר:

"ויחר לי מאד כאשר שמעתי את זעקתם… ואריבה את החורים

ואת הסגנים ואמרה להם: משא איש באחיו אתם נושים?…

לא טוב הדבר אשר אתם עושים… וגם אני, אחי ונערי נושים

בהם כסף ודגן. נעזבה נא את המשא הזה… ויאמרו: נשיב

ומהם לא נבקש. כן נעשה כאשר אתה אומר… גם חצני נערתי

ואומרה ככה ינער האלהים את כל האיש אשר לא יקים את

הדבר הזה מביתו ומיגיעו, וככה יהיה נעור וריק. ויאמרו

כל הקהל אמן ויהללו את ה'. ויעש העם כדבר הזה". (פרק ה)

ובימינו בדורנו? בשנות המאה העשרים? – מה השיב הצר הרוסי על צעקת העם האומלל, אשר התאספו הם ונשיהם מסביב לארמונו בפּטרוגראד ויבקשו לחם ועבודה? תשובתו היתה – חצים ומות, והעובדים־האובדים אשר לא הספיקו להמלט, נפלו חללים על יד הארמון במבול דמם.

*

מכשולים ומעצורים רבים שמו צרי יהודה על דרך הנשיא ועבודתו בבנין חומת ירושלים, כאשר יספּר:

"ויהי מן היום ההוא חצי נערי עושים במלאכה וחצים מחזיקים

הרמחים, המגנים והקשתות והשריונות, והשרים אחרי כל בית

יהודה; הבונים בחומה והנושאים בסבל עומשים; באחת ידו

עושה במלאכה ואחת מחזקת השלח, והבונים איש חרבו אסורים

על מתניו ובונים והתוקע בשופר אצלי". (פרק ד)

*

ככה נלחם נחמיה כגבור משכיל בכל דרכיו עד אשר השלים את בנין חומת ירושלים, ויחד עם רעהו הגדול ממנו בחכמה ובדעת יסדו את ממלכת יהודה, אשר ארכה כחמש מאות שנה.

*

עזרא ונחמיה, כיכין ובועז לבית ישראל.