דברים של טעם משמיע וילהלם וינדלבנד ב“תולדות הפילוסופיה החדשה” שלו, בעמדוֹ על ההשפעה ההדדית בין הפילוסופיה והשירה לטובת שתיהן, שהיתה בתקופת קנט־גיתה. “בשום זמן אחר לא היו המשוררים פילוסופים יותר, בשום זמן אחר לא היו הפילוסופים נתונים להשפעה ישרה כל כך של השירה”. לשיאים מסוימים בשירת גיתה ושילר סייע בלי ספק היסוד הפילוסופי שבה. כמו כן אין ליצור, לדעתי, מושג־מעוף כמושג ה“דבר כשהוא לעצמו”, בלי השראה פיוטית גדולה.
כוח היצירה בכל ספרות פוחת והולך עם התרחקותה מהיסוד הפילוסופי. הגות, הגות כבדה, צריך שתהא מונחת ביסודה של כל יצירה שהיא. לא לחינם ביקש דוסטוייבסקי מסיביר במכתבו לאחיו, כי ישלח לו את “ביקורת התבונה הטהורה”.
אחת הסיבות של חולשת ספרותנו הצעירה טמוּנה בהעדר האלמנט הרעיוני שבה. אין הגות. והפייטנים והמספרים אשר לנו יתנו אל לבם!