תמיד, כששיווי־המשקל הבינלאומי מתערער קצת, מיד מתחילים “הפרשנים המדיניים” בכל אומה ולשון לחדד את קולמוסיהם ומפליגים בניחושים והשערות: מה תעשה עכשיו מדינה פלונית ומה מעצמה אלמונית, והכל בדקוּת ובעמקות ובחריפות עד לאין שיעור. המיניסטרים עצמם ודאי לא היו נופלים מעולם על כל מיני המצאות אלה. המיניסטרים עצמם, בדרך כלל, אינם מחוּדדי־מוח ביותר; תוספות ומהרש“א לא למדו וגם ב”ביקורת התבונה טהורה", מסופּקני, אם הם “בני־בית” גדולים, ואם לפעמים הם עושים צעד מחוכם, לא חכמתם היא שעמדה להם, אלא עצה טובה של אחד הסופרים הפוליטיים נתנו אל לבם.

עוד בשנת 1912 ניבא בספרו סופר אמריקני אחד, שגרמניה תכבוש את אוסטריה, דניה, הולנד וכו', מה שעשה היטלר באמת. והנה במקום להשתומם על ה“נבואה” מתבקשת ההשערה, שהיא היא שהיתה לאותה בּסטיה מטורפת לעינים. הוא קרא את הדברים וכן עשה.

את הסופרים והעתונאים הללו, שמוּמחיוּתם בכך, יש איפוא להאשים לא מעט בתוצאות־המלחמות האיומות. אילמלא הם, לא היו, אולי, שליטי עולם, שהפנטסיה שלהם אינה עשירה ביותר, מרחיקים לכת כל כך.

אַל תתנו להם עצות!