הזוכרים אתם את ה“חייט” היהודי שלו, המשחיל את החוט דרך קוף־המחט בחלון הפתוח, לאור היום? כמה טוהר ותום והטיית־שכם־לסבול נוגעת עד הלב! ברם, מוניטין עולמיים הוציא לו “איוַאן האיום”, ומבקר־האמנות הרוסי הידוע, ולדימיר סטאסוֹב (1824–1906) עמד לימינו, הפליג בשבחו בהתלהבות יתירה, וחירף וגידף את העתונות הרוסית האנטישמית מיסודה של “נוֹבוֹיה ורמיה” על שחתרה להשמיץ ולבטל את הפּסל היהודי הגדול. כאחד מחסידי אומות העולם הגדולים נראה בעינינו סטאסוב זה, בקראנו את דברי הפולמוס הנמרצים הללו; כאמיל זולא ב“אני מאשים” שלו. אותו להט־הקרב לאמת ולצדק.

אחד העם הוכיח את אנטוקולסקי וטען: מה ליהודי וילנאי ולאיואַן האיום?! אבל היא הנותנת. דוקא אמן יהודי מסוגל לחזות את “האיוֹם” ההוא כהלכה (אגב, גם לנו יש איזה “חשבון” עמו. כאשר לקח במלחמה את העיר פּוֹלוֹצק ליד ויטבּסק מידי הפולנים, ציוה להשליך את כל יהודיה, אנשים, נשים וטף, אל תוך הדוינה). והרי אנו משתאים ממש ל“איוַאן האיום”, מעשה ידיו, שכל בני אומנותו הנוצרים נלאו להתחרות עמו בעיצוב דמות זו.