רגישות כלפי הטבע על כל גילוייו, על החי והצומח שבו, יש למצוא בספרותנו הרבה יותר מאשר אצל סופרי אוּמות העולם – בניגוד למקובל – ותהי הסיבה אר תהיה. מי מהסופרים הלועזיים ראה את העגל כפייארבּרג שלנו? גוֹנצארוֹב ב“אוֹבּלוֹמוב” מתאר סערת־גשם בכוח רב, אבל כלום יש להשווותה עם זו של מנדלי? ושם תיאור חיצוני, ואילו כאן – התגלוּת! מי לנו מומחה לתאר את הסוּס כטולסטוי, אבל “שעוֹר פניו חלק ומבהיק כפני אדם” – כתב מנדלי ולא הוא.
ומי מהלועזים שמע כמנדלי את קריאת התרנגול? כי הסבא הגדול שלנו שמע גם את התוספת שלה:
“… וקורא קוקוריקו בזעף ובהתלהבות רבה כל כך, עד שכמה רגעים אחרי הקריאה היתה נשמעת בת־קול מתגלגלת ומנהמת בגרונו”…
כך רואה ושומע המספּר העברי!