ערך לו רק אז, אם ההשראה מרובה בו על המלאכה, היצירה על העבודה. שאם לא כן – הרי אתה אובד כאן בפרטים ופרטי־פרטים, שאינם מעלים ואינם מורידים; הכל כאן – ומרחב יה אין להלך הנפש!
אבל גם בטוב שבאפנים, אפילו ב“מלחמה ושלום”, יש שתוך כדי קריאה מתגנב הרהור: בכל זאת, קרוב לודאי שבדיוק כך לא היה מעשה! והרהור אפיקורסי זה יש בו כדי להמית את עצם הרושם.
תארו לכם, שפתאום נתגלה כי כל סיפורי התנ"ך אינם אלא מין “רומן היסטורי” של איזה בלטריסט קדמון. האם לא היו מפסידים בעינינו בבת אחת את עיקר ערכם?
על כן אני ניגש תמיד אל רומן היסטורי בלב ולב.