מה בעצם אנו דורשים מהמשורר? אנו דוֹרשים ממנו אותו דבר, שנבוכדנאצר דרש מדניאל, היינו, שיזכיר לנו את חלומנו הנשכח. כלומר, אשר הרגשנו והירהרנו במעומעם, אותו עליו לומר במפורש.
כולנו הננו בבחינת אותו מלך בבל, שהקיץ בבוקר “ותתפעם רוחו”… עד שהמשורר־דניאל בא ומחַיה אותנו על ידי כך, שהוא מזכיר לנו את חלומנו על כל פרטי פרטיו.
“אַנת מלכא חזה הוית” – –